Ён не быў да таго часу, магчыма, майго чацвёртага ці пятага візіту ў LITTLEST штаце Род-Айлэнд, што я ўбачыў забраў дакумент маяк прыціснуліся на малюсенькім востраве свой уласны ў гавані Ньюпорта. Звычайна назву «маяка» выклікае ва ўяўленні вобразы мужчын у бародамі, якія носяць жорсткія сінія паліто, так што я быў абсалютна шчаслівы, даведаўшыся, што самы вядомы маяка Род-Айлэнд быў Idawalley Zorada Люіс. Заяўлены "Амерыкі адважны жанчына", перш чым яе знаходжанне было да канца, Іда была расцэнена як лепшы плывец Ньюпорта і адной з самых моцных весляроў калі-небудзь з моманту ўступлення яе хворага бацьку, як у якасці апекуна гавані. Яна зрабіла свой першы захаваць у дванаццаць і не спынялася да ўзросту шасцідзесяці трох гадоў.
Там няма канчатковых справаздач аб выратаванні Іды, і яна была занадта сціплай, каб пералічыць іх сама, хоць некаторыя з іх былі зарэгістраваныя ў мясцовых газетах і па крайняй меры адзін атрымаў нацыянальнае ўвагу; ў лютым 1881 г. яна адважылася ў горкіх зімовых вятроў, каб выратаваць двух салдат, якія загінулі праз лёд падчас падарожжа пешшу. Гэты акт адвагі прыцягнуў увагу прэзідэнта Гранта, які неўзабаве пасля гэтага прысвоіў ёй прэстыжную залаты медаль Выратавальнае. Праз адзінаццаць гадоў пасля яе смерці, заканадаўчае сход Род-Айлэнд прагаласаваў перайменаваць яе былы дом, Лайм-Рок Маяк, як Маяк Іда Люіса ў яе гонар.
Важна памятаць, што, быўшы захавальнікам маяка патрабуецца непахіснае мужнасць, Казлова фізічную сілу, пастаяннае стараннасць і гатоўнасць паставіць сваё ўласнае жыццё на лініі. Іда была так адданы, што, маўляў, яна будзе кідацца ў непагодлівае надвор'е без абутку ці паліто, каб не пустая трата адна секунда. Яе жыццё і спадчына былі не толькі гонар, каб даследаваць і праілюстраваць, але сапраўды крыніцай натхнення.
Penpan Sittitrai (thaiul: เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์; 1926. január 28. – 2015. augusztus 3.) thai ételszobrász. 2017. február 24-én a Google doodle megemlékezett Penpan Sittitrairól, mert hozzájárult Thaiföld vizuális művészetéhez. A magyarországiaknak, az izlandiaknak, a kubaiaknak és thaiföldiek jelenik meg a Google doodle.
2010. február 24-én, 83 évesen a Nemzet Művésze címet kapta meg.
Κάρμεν Μιράντα, 108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα
Κάρμεν Μιράντα, 108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα
Κάρμεν Μιράντα
108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα
Κάρμεν Μιράντα (Carmen Miranda), η γυναίκα θρύλος. H Google αφιερώνει σήμερα το Doodle στον άνθρωπο που έμαθε τον κόσμο να χορεύει σάμπα.
Η Google αφιερώνει σήμερα το Doodle της στην Carmen Miranda (Κάρμεν Μιράντα). H Carmen Miranda (Κάρμεν Μιράντα), είναι η γυανίκα - θρύλος της Βραζιλίας. Η γυναίκα που έμαθε έναν ολόκληρο λαό να χωρεύει στο ρυθμό της σάμπα, και αποτέλεσε για σειρά ετών την "πρέσβειρα" του βραζιλιάνικου πολιτισμού.
Γεννήθηκε σαν σήμερα, 9 φεβρουαρίου, το 1909, και πέθανε άδοξα στις 5 Αυγούστου 1955. Βρέθηκε στο απόγειο της καριέρας της το 1930-1950. Πρωταγωνίστησε σε 14 ταινίες στο Χόλιγουντ αλλά και στο Broadway, ενώ ακόμη και ο Πρόεδρος των ΗΠΑ Φραγκλίνος Ρούσβελτ την προσκάλεσε στο Λευκό Οίκο για να τραγουδήσει.
Το 1940 η Κάρμεν Μιράντα ήταν το τρίτο δημοφιλέστερο πρόσωπο της Αμερικής και η πιο ακριβοπληρωμένη performer. Εξαρτημένη από το αλκοόλ αλλά και από τη χρήση αμφεταμινών και βαρβιτουρικών, η Κάρμεν Μιράντα έπαθε καρδιακή προσβολή πάνω στη σκηνή την ώρα της παράστασης και πέθανε λίγες ώρες αργότερα από δεύτερο επεισόδιο. «Έφυγε» σε ηλικία 46 χρονών και κηδεύτηκε στη Βραζιλία.
Επί σειρά ετών ήταν επίσης και η πιο ακριβοπληρωμένη καλλιτέχνις, με συμμετοχές σε αρκετές ταινίες του Χόλιγουντ, και σειρά επιτυχιών με τραγούδια που έμειναν στην ιστορία. Η carmen Miranda θα είναι πάντα η γυναίκα-σύμβολο της Βραζιλίας.
אלטה הנרייט ג'ייקובס (הולנדית: Aletta Henriëtte Jacobs; 9 בפברואר 1854 – 10 באוגוסט 1929) הייתה רופאה הולנדית יהודיה, אקטיביסטית, פעילה למען זכות הצבעה לנשים, וממציא. הייתה האישה הראשונה שלמדה באוניברסיטה הולנדית וגם הרופאה הראשונה בהולנד.
נולדה בכפר הקטן "Sappemeer" שבהולנד ב-9 בפברואר 1854, לאברהם ג'ייקובס ואנה דה יונג. הייתה השמינית מבין אחד עשר ילדים במשפחתה. משפחתה הייתה יהודית מתבוללת בעלת מעמד חברתי ואינטלקטואלי שקיימה קשרים עם משפחות יהודיות אחרות באזור. אביה היה רופא כפרי שממנו ירשה את העניין ברפואה. כילדה יצאה לביקורי בית איתו, צפתה בטיפול שהגיש לחולים, ונמשכה לעסוק בכך בעצמה.
ג'ייקובס חלמה להיות רופאה כמו אביה, בתקופה שבה השכלה לנשים בהולנד הייתה נושא שבמחלוקת. ג'ייקובס סיימה בית ספר יסודי בשנת 1867 ובאותו הזמן לא הורשו בנות ב-Sappemeer ללמוד בתיכון. מציאות זו לא עצרה את ג'ייקובס. היא למדה בחינוך ביתי, התנסתה בבית המרקחת של אחיה בסיוע עוזרת שעבדה אצלו, ולמרות התנגדותו ובשנת 1870 קיבלה תעודת עוזר רוקח. לימודים אלו איפשרו לה לצבור הכרה. היא פנתה במכתב לראש הממשלה ג'. ר. ת'ורבק, כדי לבקש שיאשר לה לימודים באוניברסיטה. הוא לא השיב לה, פנה לאביה כדי לבדוק את עמדתו בנושא, אך בסופו של דבר, ב-28 באפריל 1871, סמוך לפטירתו, נתן לה אישור ללמוד באוניברסיטת חרונינגן. באוניברסיטה סבלה מתגובות עוינות של עמיתיה ללימודים, המרצים הערימו עליה קשיים ואפילו אביה ואחיה התנגדו לצעדיה. בתקופה זו גם סבלה מבריאות לקויה. היו לה התקפי מלריה וכשחלתה גם בדלקת ריאות ניסתה להתאבד ואביה הציל אותה ממוות. עבודת הדוקטורט שלה הייתה בנושא מחלות מוחיות. ב-8 במרץ 1879 סיימה את לימודיה באוניברסיטה כרופאה האישה הראשונה בהולנד.
לאחר שסיימה את לימודיה עברה ג'ייקובס ללונדון, שם פגשה לראשונה פמיניסטיות רבות, שהיו פעילות למען הגבלת ילודה ומתן זכות הצבעה לנשים. היא הושפעה מאוד מרעיונות חדשים אלו, שאחד מהם היה ההכרה בצורך באמצעי מניעה זמינים שיסייעו לנשים במניעת הריון לא רצוי. היא עברה לגור באמסטרדם ופתחה מרפאה פרטית, שבה נתנה טיפול ללא תשלום לנשים נזקקות שני בקרים בשבוע. נשים רבות החלו לבקש ממנה אמצעי מניעה. היא החלה לחשוב על דרכים לסיוע להן, בניגוד להתנגדות העזה שעמיתיה הגברים גילו כלפי נושא זה. ג'ייקובס השתתפה בפיתוח הדיאפרגמה, הידועה גם בשם Mensinga Pessary, על שם ממציאה הגרמני. ג'ייקובס יצרה עמו קשר והשפיעה על עיצוב המוצר ושיפורו. היא ספגה על כך גינויים והשמצות. טענו כי היא מעודדת בגידת נשים בבעליהן וכן מאיימת על העתיד הכלכלי של האומה בשל הירידה בילודה. התנהגותה נחשבה שערורייתית. היא נהגה לצאת לבד לביקורי בית והוטרדה ברחוב על ידי גברים. כשהתלוננה על כך פעם בפני שוטר אמר לה שהיא מביאה זאת על עצמה כי אינה יושבת בבית כמקובל. היא יזמה פעילויות רבות מעבר לפעילותה כרופאה: העבירה שיעורי בריאות לנשים צעירות, דיברה כנגד זנות, וכשזיהתה כי לנשים העובדות כמוכרות בחנויות יש בעיות רפואיות אופייניות בשל עמידה של 11 שעות ביום, יזמה חקיקה שחייבה את בעלי העסקים לאפשר להן לשבת.
אלטה ג'יקובס הייתה אישה קטנת קומה ועדינה למראה בצעירותה. קרל ויקטור גריטסן, סוחר תבואה הולנדי, מחוקק ורפורמטור, יצר עימה קשר לראשונה במכתב כשסיימה את לימודי הרפואה, כדי לברך אותה על ההישג. הוא יזם פגישה ראשונה איתה ב-1880, שנתיים אחר כך ונוצרה ביניהם חברות קרובה. הם רצו לגור יחד ללא נישואין אך הבינו כי צעד זה יעורר ביקורת קשה ולכן נמנעו מכך. הם נישאו רק ב-1892. היו להם יחסים שוויוניים ויצרניים שהעיב עליהם רק האובדן של תינוקם יום לאחר היוולדu.
Mary Edmonia Lewis (ca. July 4, 1844 – September 17, 1907) was an American sculptor who worked for most of her career in Rome, Italy. She is the first woman of African-American and Native American heritage to achieve international fame and recognition as a sculptor in the fine arts world. Her work is known for incorporating themes relating to black and American Indian people into Neoclassical style sculpture. She emerged during the crisis-filled days of the Civil War, and by the end of the 19th century, she was the only black woman who had participated in and been recognized to any degree by the American artistic mainstream. In 2002, the scholar Molefi Kete Asante listed Edmonia Lewis on his list of 100 Greatest African Americans.
Edmonia Lewis's birth date has been listed as July 4, 1844. She was born in Greenbush, New York, which is now the city of Rensselaer.
Her father was an Afro-Haitian, while her mother was of Mississauga Ojibwe and African-American descent.
Lewis's mother was known as an excellent weaver and craftswoman, while her father was a gentleman's servant.
Her family background inspired Lewis in her later work.
By the time Lewis reached the age of nine, both of her parents had died. Her two maternal aunts adopted Lewis and her older brother Samuel, who was born in 1832. The children remained with their aunts near Niagara Falls for approximately the next four years. Lewis and her aunts sold Ojibwe baskets and other souvenirs, such as moccasins and blouses, to tourists visiting Niagara Falls, Toronto, and Buffalo. During this time, Lewis went by her Native American name, Wildfire, while her brother was called Sunshine.[citation needed] In 1852 Samuel left for California, leaving Lewis in the care of a Captain S. R. Mills, although Samuel continually provided money for her board and education. Later, in 1856, Lewis enrolled at New York Central College, McGrawville, a Baptist abolitionist school.
During her summer term there in 1858, Lewis took classes in the Primary Department in order to prepare for courses she would later take in collegiate programs. In a later interview, Lewis claimed after three years at the school, she left when she was "declared to be wild."
In 1859 when Lewis was about 15 years old, her brother Samuel and abolitionists sent her to Oberlin College, where she changed her name to Mary Edmonia Lewis.
At the time, Oberlin College was one of the first higher learning institutions in the United States to admit women and people of differing ethnicities. Lewis's decision to attend Oberlin was one that would significantly change her life, as that is where she began her art studies.
Lewis boarded with Reverend John Keep and his wife from 1859 until she left the college in 1863. Reverend Keep was white and a member of the board of trustees, but was also an avid abolitionist and spokesperson for coeducation.
During the 1859-60 school year, Lewis enrolled in the Young Ladies' Preparatory Department, which was designed "to give Young Ladies facilities for the thorough mental discipline, and the special training which will qualify them for teaching and other duties of their sphere."
During winter of 1862, several months after the start of the Civil War, Edmonia Lewis was attending Oberlin College when an incident occurred between her and two classmates, Maria Miles and Christina Ennes. The three women, who boarded in the home of Oberlin trustee John Keep, planned to go sleigh riding with some young men later that day. Before the sleighing, Lewis served her friends a drink of spiced wine. Shortly after, Miles and Ennes fell severely ill. Doctors examined them and concluded that the two women had some sort of poison in their system, apparently cantharides, a reputed aphrodisiac. For a time it was not certain that they would survive. Days later, it became apparent that the two women would recover from the incident, and, because of their recovery, the authorities initially took no action.
The controversial incident rapidly spread throughout Ohio. The townspeople of Oberlin did not hold the same progressive views of the college. Prior to her six-day long trial, anti-abolitionist vigilantes physically assaulted Lewis. While she was walking home alone one night, she was dragged into an open field by unknown assailants and badly beaten. Those responsible for her injuries were never found.
Due to the attack, local authorities arrested Lewis, charging her with poisoning her friends. The college defended their student throughout the trial. John Mercer Langston, an Oberlin College alumnus, and the only practicing African-American lawyer in Oberlin, represented Lewis during her trial. Although most witnesses spoke against her and she did not testify, the jury acquitted her of the charges.
Mary Edmonia Lewi
