בסי קולמן,יום הולדת 125 לבסי קולמן

בסי קולמן,יום הולדת 125 לבסי קולמן

בסי קולמן,יום הולדת 125 לבסי קולמן

בסי קולמן

יום הולדת 125 לבסי קולמן

בסי קולמן הייתה טייסת אינדיאנית-אפרו-אמריקאית. קולמן הייתה האישה השחורה הראשונה והאישה האינדיאנית הראשונה להחזיק ברישיון טייס, וכן הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה והאינדיאנית הראשונה להחזיק ברישיון טייס בינלאומי. נהרגה בהתרסקות מטוס בגיל 34

תאריך לידה: 26 בינואר 1892, אטלנטה, טקסס, ארצות הברית

תאריך פטירה: 30 באפריל 1926, ג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית

השכלה: Langston University (1910–1910)

אחים ואחיות: אלויס קולמן פטרסון, Georgia Coleman, Walter Coleman, נילוס קולמן, John Coleman

הורים: George Coleman, Susan Coleman

בסי קולמן (באנגלית: Elizabeth Bessie Coleman ‏; 26 בינואר 1892, טקסס ארצות הברית - 30 באפריל 1926, ג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית) הייתה טייסת אינדיאנית-אפרו-אמריקאית. קולמן הייתה האישה השחורה הראשונה והאישה האינדיאנית הראשונה להחזיק ברישיון טייס (אנ'), וכן הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה (מכל המגדרים) והאינדיאנית הראשונה (מכל המגדרים) להחזיק ברישיון טייס בינלאומי. נהרגה בהתרסקות מטוס בגיל 34.

קולמן נולדה באטלנטה, טקסס שבארצות הברית למשפחה ענייה. הבת העשירית מבין 13 ילדים לג'ורג' קולמן שהיה חצי צ'רוקי וחצי אפרו-אמריקאי ולסוזן קולמן שהייתה אפרו-אמריקאית. כשהייתה בת שנתיים, משפחה עברה ל וואקסהאצ'י (אנ') שבטקסס – שם התגוררה עד גיל 23. בתקופת שהותה בבית הוריה, עבדה ככובסת וקטפה כותנה. את לימודיה החלה בגיל 6, ובכל יום נאלצה ללכת ברגל לבית הספר שנמצא במרחק 6.5 קילומטרים מביתה. בית הספר פעל לפי המדיניות של הפרדה גזעית והיה בו רק חדר לימוד אחד. במסגרת לימודיה, למדה קולמן לקרוא והצטיינה בלימודי מתמטיקה. לאמה סוזן היה חשוב להנחיל לבסי ולאחיה חינוך וערכים של גאווה שחורה, והיא דאגה שהם יכירו דמויות היסטוריות אפרו-אמריקאיות חשובות כמו הארייט טאבמן ובוקר טי. וושינגטון.

בשנת 1901, בהיותה בת תשע, אביה עזב את המשפחה, ואמה נותרה לגדל לבד את כל 13 הילדים. בגיל 12, התקבלה קולמן לכנסייה בפטיסטית מיסיונרית. קולמן עבדה ככובסת ובכסף שחסכה, נרשמה בשנת 1910, בהיותה בת 18, לאוניברסיטת לנגסטון (אנ') שבזמנו הייתה מופרדת גזעית ונקראה Oklahoma Colored Agricultural and Normal University. היא הצליחה לסיים סמסטר אחד עד שכספה אזל ואז שבה לביתה ועבדה שוב ככובסת.

בשנת 1915, בהיותה בת 23, קולמן עברה לשיקגו בה התגוררה עם אחיה הגדולים וולטר וגו'ן. בשיקגו עבדה כמניקוריסטית (Nail technician) במספרה ובה שמעה סיפורים על טייסים שחזרו ממלחמת העולם הראשונה. בזמן מלחמת העולם הראשונה, וולטר וג'ון שירתו בצבא הבריטי בצרפת. ג'ון התגרה באחותו בסי כשסיפר לה כי בצרפת מצבן של הנשים הרבה יותר טוב ממצבן של הנשים האפרו-אמריקאיות וכי בצרפת ישנן נשים טייסות. היא החליטה שהיא רוצה להיות טייסת והחלה לעבוד בעבודה נוספת כמלצרית כדי לחסוך כסף להגשמת מטרתה.

קולמן סבלה גם מיחס גזעני וגם מיחס סקסיסטי כאשר בתי ספר לטיסה (Flight training) בארצות הברית סירבו לקבל אל שורותיהם נשים או שחורים, ואף טייס אמריקאי שחור לא הסכים לאמן אותה. רוברט אבוט (Robert S. Abbott) המו"ל של העיתון 'The Chicago Defender' (אנ') הוקסם מהרעיון של טייסת שחורה ועודד אותה ללמוד טיסה בחו"ל. בתמיכתם הכספית של אבוט ושל איש העסקים ג'סי בינגה (Jesse Binga), קולמן החלה ללמוד צרפתית בברליץ בשיקגו, וב-20 בנובמבר 1920 הפליגה מניו יורק לפריז שבצרפת על מנת ללמוד תעופה. בית הספר לטיסה הראשון אליו פנתה סירב לקבל אותה משום ששתי סטודנטיות מתו בתאונת מטוס. היא הצליחה להתקבל לבית הספר לטיסה 'École de pilotage Caudron du Crotoy' (צר') (בו למדה גם אדריאן בולאנד) והתאמנה על מטוס ניופורט (אנ') מדגם 82 biplane. קולמן צעדה בכל יום 14.5 קילומטר ממקום מגוריה לבית הספר לטיסה, ודבקה בלימודיה על אף שראתה את חברה ללימודים נפצע קשה בתאונת אימונים (תחום התעופה היה רווי סכנות ואבדות בנפש באותה התקופה). ב-15 ביוני 1921, הפכה קולמן לאישה השחורה הראשונה ולאישה האינדיאנית הראשונה להחזיק ברישיון טייס, וכן לאפרו-אמריקאית הראשונה (מכל המגדרים) ולהאינדיאנית הראשונה (מכל המגדרים) להחזיק ברישיון טייס בינלאומי מטעם הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה.

בשנות העשרים של המאה ה-20, קולמן התגוררה באורלנדו אצל כומר ואשתו שלקחו אותה תחת חסותם והתייחסו אליה כבתם. באורלנדו, קולמן החלה לעבוד בחנות יופי על מנת להרוויח כסף כדי לרכוש מטוס משלה. היא רצתה להיות טייסת אזרחית ולהשתלב בטיסות מסחריות (Commercial aviation), אולם היא הייתה צעירה מידי לשם כך, והבינה כי תחילה עליה להיות טייסת פעלולים בירידים (Barnstorming). כדי להצליח בתחום זה, היה עליה להשלים קורסים נוספים ולצבור ניסיון. היא חזרה לשיקגו אך לא מצאה שם אף אחד שהסכים ללמד אותה, ולכן בשנת 1922, היא שבה לצרפת בה השלימה קורסים מתקדמים במשך חודשיים. לאחר מכן, היא נסעה להולנד כדי לפגוש את אנתוני פוקר (Anthony Fokker), ממעצבי המטוסים (אנ') הבולטים של אותה התקופה, ולאחר מכן נסעה לגרמניה לאימונים נוספים בתאגיד פוקר. לאחר מכן, קולמן שבה לארצות הברית עם הניסיון והביטחון הדרושים על מנת לפצוח בקריירת אווירובטיקה.