הפארק הלאומי לוס גלסיירס

הפארק הלאומי לוס גלסיירס

לוס גלסיירס (בספרדית: Parque Nacional Los Glaciares) או בתרגום "הקרחונים" הוא פארק לאומי בפרובינציית סנטה קרוס שבפטגוניה, ארגנטינה. הפארק משתרע על פני 4,459 קמ"ר. בשנת 1981 הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

הפארק הלאומי הוקם בשנת 1937, והוא הפארק השני בגודלו בארגנטינה. שמו מתייחס לשדה הקרח הפטגוני הדרומי בהרי האנדים שמזין 47 קרחונים, מתוכם רק 13 זורמים אל האוקיינוס האטלנטי. שדה הקרח הוא הגדול ביותר מחוץ לאנטארקטיקה ולגרינלנד.

את פארק לוס גלסיירס, ש-30 אחוזים משטחו מכוסים בקרח, ניתן לחלק לשני אזורים. כל אחד מהאזורים ניתן לשייך לאחד משני האגמים הגדולים הנמצאים בתחום הפארק. אגם ארחנטינו המשתרע על פני 1,466 קמ"ר, ומהווה את האגם הגדול ביותר בארגנטינה, נמצא בדרום הפארק. ואגם ויידמה, המשתרע על פני 1100 קמ"ר, הנמצא בצפון הפארק. אגם ויידמה מתנקז לאגם ארחנטינו, וזה מזין את נהר סנטה קרוס הזורם לאוקיינוס האטלנטי. במרכז, בין שני האגמים קיים אזור לא תיירותי הנקרא האזור המרכזי (""zona centroo").

האזור הצפוני כולל את אגם ויידמה, קרחון ויידמה ומספר קרחונים קטנים, וכן מספר הרים הפופולריים בקרב מטיילים ומטפסי הרים ביניהם הפיץ רוי והסרו טורה.

האזור הדרומי מכיל מספר קרחונים הקטנים, ואת הקרחונים הגדולים הזורמים אל אגם ארחנטינו ובהם קרחון פריטו מורנו, קרחון אופסלה וקרחון ספגציני. שני האחרונים נגישים רק בעזרת סירות בעוד הקרחון פריטו מורנו, הידוע בכינויו הקרחון המתנפץ, נגיש מהיבשה.

Saridjah Niung

Saridjah Niung

Saridjah Niung

Saridjah Niung

Hari Lahir Saridjah Niung ke-109

Saridjah Niung lahir di Sukabumi, Jawa Barat pada 26 Maret 1908 - meninggal tahun 1993 pada usia 85 tahun; dengan nama lengkap Saridjah Niung Bintang Soedibjo setelah menikah dengan Raden Bintang Soedibjo dan lebih dikenal dengan nama Ibu Soed adalah seorang pemusik, guru musik, pencipta lagu anak-anak, penyiar radio, dramawan dan seniman batik Indonesia. Lagu-lagu yang diciptakan Ibu Soed sangat terkenal di kalangan pendidikan Taman Kanak-kanak Indonesia.

Kemahiran Saridjah di bidang musik, terutama bermain biola, sebagian besar dipelajari dari ayah angkatnya, Prof. Dr. Mr. J.F. Kramer, seorang pensiunan Wakil Ketua Hoogerechtshof (Kejaksaan Tinggi) di Jakarta pada masa itu, yang selanjutnya menetap di Sukabumi dan mengangkatnya sebagai anak. J.F. Kramer adalah seorang indo-Belanda beribukan keturunan Jawa ningrat, latar belakang inilah yang membuat Saridjah dididik untuk menjadi patriotis dan mencintai bangsanya.

Saridjah lahir sebagai putri bungsu dari dua belas orang bersaudara. Ayah kandung Saridjah adalah Mohamad Niung, seorang pelaut asal Bugis yang menetap lama di Sukabumi kemudian menjadi pengawal J.F. Kramer. Selepas mempelajari seni suara, seni musik dan belajar menggesek biola hingga mahir dari ayah angkatnya, Saridjah melanjutkan sekolahnya di Hoogere Kweek School (HKS) Bandung untuk memperdalam ilmunya di bidang seni suara dan musik. Setelah tamat, ia kemudian mengajar di Hollandsch-Inlandsche School (HIS). Dari sinilah titik tolak dasar Saridjah untuk mulai mengarang lagu. Pada tahun 1927, ia menjadi Istri Raden Bintang Soedibjo, dan ia pun kemudian dikenal dengan panggilan Ibu Soed, singkatan dari Soedibjo.

Ibu Soed dikenal sebagai tokoh musik tiga zaman (Belanda, Jepang, Indonesia). Kariernya di bidang musik bahkan sudah dimulai jauh sebelum kemerdekaan Indonesia. Suaranya pertama kali disiarkan dari radio NIROM Jakarta periode 1927-1928.

Setelah menamatkan pendidikan di Hoogere Kweek School-Bandung, Ibu Soed kemudian menjadi guru musik di HIS Petojo, HIS Jalan Kartini, dan HIS Arjuna yang masih menggunakan Bahasa Belanda (1925-1941). Ia prihatin melihat anak-anak Indonesia yang tampak kurang gembira saat itu. Hal ini membuat Ibu Soed berpikir untuk menyenangkan mereka dengan bernyanyi lagu ceria. Didorong rasa patriotisnya, Ibu Soed ingin mengajar mereka untuk menyanyi dalam Bahasa Indonesia. Dari sinilah Ibu Soed mulai menciptakan lagu-lagu yang bersifat ceria dan patriotik untuk anak-anak Indonesia.

Selain mencipta lagu Ibu Soed juga pernah menulis naskah sandiwara dan mementaskannya. Operette Balet Kanak-kanak Sumi di Gedung Kesenian Jakarta pada tahun 1955 bersama Nani Loebis Gondosapoetro sebagai penata tari dan RAJ Soedjasmin sebagai penata musiknya.

Saat aktif sebagai anggota organisasi Indonesia Muda tahun 1926, Ibu Soed juga membentuk grup Tonil Amatir yang dipentaskan untuk menggalang dana untuk acara penginapan mahasiswa Club Indonesia. Aktivitasnya tidak hanya menonjol sebagai guru dan aktivis organisasi pemuda, tetapi juga berperan dalam berbagai siaran radio sebagai pengasuh siaran anak-anak (1927-1962).

Oleh karena reputasinya yang aktif dalam pergerakan Nasional saat itu, pada tahun 1945 Ibu Soed pernah menjadi sasaran aksi penggeledahan oleh pasukan Belanda. Rumah Ibu Soed di Jalan Maluku No. 36 Jakarta saat itu sudah dikepung oleh pasukan Belanda, namun tetangga Ibu Soed yang seorang Belanda meyakinkan mereka bahwa mereka salah sasaran, karena profesi Ibu Soed hanyalah pencipta lagu dan suaminya hanyalah pedagang. Walaupun selamat dari penggeledahan tersebut, Ibu Soed dan seorang pembantu tetap harus bersusah payah membuang pemancar radio gelap ke dalam sumur.

Sebagai pemusik yang mahir memainkan biola, Ibu Soed turut mengiringi lagu Indonesia Raya bersama W.R. Supratman saat lagu itu pertama kali dikumandangkan dalam acara Sumpah Pemuda di Gedung Pemuda, tanggal 28 Oktober 1928. Lagu-lagu patriotik yang diciptakannya diilhami peristiwa yang terjadi dalam acara bersejarah tersebut. Pada tahun-tahun perjuangan, Ibu Soed juga bersahabat dengan Cornel Simanjuntak, Ismail Marzuki, Kusbini, dan tokoh-tokoh nasionalis lain.

Ibu Soed juga dikenal piawai dalam seni batik. Atas karya dan pengabdiannya, Ia menerima penghargaan Satya Lencana Kebudayaan dari pemerintah Indonesia dan MURI.

하싼 화티

하싼 화티

하싼 화티

하싼 화티

하싼 화티

이집트의 건축가로서 영국에서 건축 수업을 받았다. 카이로 대학 교수로 있으면서 구르나 마을 계획을 통해 전세계적으로 알려지게 되었으나, 본국에서보다는 아랍제국과 미국 등지에서 더 많은 활약을 하였다. 1981년 미국 뉴멕시코 주 아비큐에 세운 흙벽돌 회교사원은 미국 주민들에게 제삼세계의 전통 건축기술을 통해 큰 감동을 주었으며, 구르나 마을 뒤에 지어졌던 이집트 바리스의 크하르가 오아시스 협동 농장도 주요한 작업으로 꼽힌다. 그는 현대 흙건축의 대가로 세계적인 교육자이기도 하다.

ハッサン・ファトヒー

ハッサン・ファトヒー

ハッサン・ファトヒー

ハッサン・ファトヒー

ハッサン・ファトヒー

2017年3月23日、ハッサン・ファトヒーが、Googleのロゴになっていることを知りました。

ハッサン・ファトヒーさん、どうやらエジプトの建築家の方みたいです。

 

へー、なにかすごい建物を作られたんでしょうか。

気になりますね。

 

ちなみに今日はファトヒーさんの生誕117年記念だそうです。

そんなハッサン・ファトヒーさんについて、気になったのでいろいろ調べてみました。

スポンサードリンク

ハッサン・ファトヒーについて

「ハッサン・ファトヒー」さん。

1900年3月23日生まれ。

 

1989年11月30日に亡くなられています。

 

出身はエジプトのアレクサンドリア。

春分の日 2017

春分の日 2017

春分の日 2017

春分の日 2017

春分の日 2017

は、日本の国民の祝日の一つである。 1948年（昭和23年）に公布・施行された国民の祝日に関する法律（祝日法、昭和23年法律第178号）によって制定された。 祝日法第2条では「自然をたたえ、生物をいつくしむ。」 ことを趣旨としている。「

春分の日（しゅんぶんのひ）は、日本の国民の祝日の一つであり、春分日（天文観測により春分が起こるとされる日）が選定される。通例、3月20日から3月21日ごろのいずれか1日。

しばしば、「昼と夜の長さが同じになる。」といわれるが、実際は昼の方が長い。詳細は春分を参照のこと。また、本項において、国民の祝日となる日を「春分の日」、天文学上の春分が生じる日を「春分日」と区別する。

「春分の日」は、日本の国民の祝日の一つである。1948年（昭和23年）に公布・施行された国民の祝日に関する法律（祝日法、昭和23年法律第178号）によって制定された。祝日法第2条では「自然をたたえ、生物をいつくしむ。」ことを趣旨としている。「春分の日」の日付については後述。

休日としては、1878年（明治11年）改正の年中祭日祝日ノ休暇日ヲ定ム（明治11年太政官布告第23号）による春季皇霊祭から続くもので、1947年（昭和22年）に廃止される休日ニ關スル件（昭和2年勅令第25号）までこの名称だった。

仏教各派ではこの日「春季彼岸会」が行われ、宗派問わず墓参りをする人も多い。

イラン暦の元旦。かつてペルシア帝国の文化的影響下にあったイランを中心に、中央アジアからアフリカまでに及ぶ広い地域で祝われるノウルーズという祭日であり、毎年春分の日に各国の文化交流会によるイベントが行われている。

なお、海岸法（昭和31年法律第101号）第3条第3項は、海岸保全区域の指定における満潮時・干潮時は、指定の日の属する年の春分の日の満潮時・干潮時を基準とすると定めている。

「春分の日」の具体的日付は、たいてい3月20日から3月21日ごろのいずれか1日となる。祝日法の上では「春分の日　春分日」つまり同法上の「春分の日」を「春分日」とすることのみが規定され、日付は固定されていない。実際の各年の「春分の日」は、国立天文台が作成する『暦象年表』という小冊子に基づき閣議において決定され、決定する日の前年2月第1平日付の官報で暦要項として公告される。すなわち、天文学における「春分日」は、天文観測に基づいて地球の運行状態などが変わらないと仮定できる範囲で2年後以降のものも計算により特定できるが、国民の祝日としての「春分の日」は前年の2月にならなければその通りとまでは確定できない。ただし、これまでのところ天文計算によって求められた「春分日」以外が「春分の日」とされたことはない。天文計算の「春分日」は、1990年から2025年までは閏年とその翌年が3月20日になり、その他の平年は3月21日となる。それ以降、2026年からは閏年の前年が3月21日になり、その他の年は3月20日となる。また、2092年の春分日は3月19日となる。現行の祝日法ができる以前ではあるが1923年の春季皇霊祭（春分の日）は3月22日であった。 2000年からハッピーマンデー制度が導入されたこともあり、「春分の日」が、3月第3月曜日になる場合もある。

Dan očeva 2017.

Dan očeva 2017.

Dan očeva 2017.

Dan očeva 2017.

Dan očeva.

Očev dan dan je u čast oca i slavi očinstvo i utjecaj očeva u društvu. Slavi se najčešće treće nedjelje u lipnju u 52 zemlje svijeta. Nadopunjuje Majčin dan. U različitim zemljama svijeta obilježava se drugog datuma.

Prvi Očev dan održan je 19. lipnja 1910. u SAD potaknut naporima Sonore Smart Dodd.

U mjesecu ožujku, koji je na poseban način posvećen sv. Josipu, negdje oko blagdana toga svetca, slavi se i Očev dan.

 U Hrvatskoj, Italiji, Lihtenštajnu slavi se 19. ožujka.

Australija – prva nedjelja u rujnu

Belgija – 19. ožujka (Dan svetog Josipa) i druga nedjelja u lipnju

Brazil – druga nedjelja u kolovozu

Bugarska – 20. lipnja

Danska – druga nedjelja u studenom

Finska – druga nedjelja u studenom

Litva – prva nedjelja u lipnju

Novi Zeland – prva nedjelja u rujnu

Njemačka – 40 dana nakon Uskrsa

Norveška – druga nedjelja u studenom

Portugal – 19. ožujka (Dan svetog Josipa)

Španjolska – 19. ožujka (Dan svetog Josipa)

Švedska – druga nedjelja u studenom

Tajvan – 8. kolovoza

Očev dan dan je u čast oca i slavi očinstvo i utjecaj očeva u društvu. Slavi se najčešće treće nedjelje u lipnju u 52 zemlje svijeta. Nadopunjuje Majčin dan. U različitim zemljama svijeta obilježava se drugog datuma.

Prvi Očev dan održan je 19. lipnja 1910. u SAD potaknut naporima Sonore Smart Dodd.

U mjesecu ožujku, koji je na poseban način posvećen sv. Josipu, negdje oko blagdana toga svetca, slavi se i Očev dan.

 U Hrvatskoj, Italiji, Lihtenštajnu slavi se 19. ožujka.

Australija – prva nedjelja u rujnu

Belgija – 19. ožujka (Dan svetog Josipa) i druga nedjelja u lipnju

Brazil – druga nedjelja u kolovozu

Bugarska – 20. lipnja

Danska – druga nedjelja u studenom

Finska – druga nedjelja u studenom

Litva – prva nedjelja u lipnju

Novi Zeland – prva nedjelja u rujnu

Njemačka – 40 dana nakon Uskrsa

Norveška – druga nedjelja u studenom

Portugal – 19. ožujka (Dan svetog Josipa)

Španjolska – 19. ožujka (Dan svetog Josipa)

Švedska – druga nedjelja u studenom

Tajvan – 8. kolovoza

when was the first cricket test match

when was the first cricket test match

when was the first cricket test match

when was the first cricket test match

140th Anniversary of the First Cricket Test Match

The name Test stems from the long, gruelling match being a "test" of the relative strengths of the two sides. The first officially recognised Test match began on 15 March 1877 and ended on 19 March 1877 and was played between England and Australia at the Melbourne Cricket Ground (MCG), where Australia won by 45 runs.

The first officially-recognized test cricket match took place 140 years ago today. It was a contest between the established English side and the newly-formed Australian team. Australia won the first match, but England won the second match to draw the series 1:1. The rivalry between the English and Australian teams, forged on the field, endures to this day.

Today’s Doodle hits the deck with a lighthearted rendering that captures the spirit of sportsmanship and the inaugural test match. Mustachioed and musclebound, the batsmen, bowlers and opposition fielders spring into action, never losing sight of the red ball.

फागुपूर्णिमा,२०७३ फागुपूर्णिमाको शुभकामना

फागुपूर्णिमा

,२०७३ फागुपूर्णिमाको शुभकामना

फागुपूर्णिमा,२०७३ फागुपूर्णिमाको शुभकामना

फागुपूर्णिमा

२०७३ फागुपूर्णिमाको शुभकामना

प्रत्येक वर्षको फागुन शुक्ल पूर्णिमाका दिन मनाइने रङहरूको चाड फागुपूर्णिमा पहाडी भेगमा आज र तराइ भेगमा भोलि भव्यताका साथ मनाइँदैछ ।

वसन्त ऋतुको आगमनको उल्लाससँगै फागुन महिनामा मनाइने यो चाड मानिसहरूले एक अर्कामाथि विभिन्न प्रकारका रङहरू हालेर एक अर्कालाई रङ्गीन बनाएर मनाउँछन् ।

Today, the Google letters are taking on a fresh set of colors in honor of the Holi festival. Coinciding with the arrival of spring, the vibrant celebration looks a lot like the Doodle: people run around happily covering each other in a rainbow of powdery hues.

नेपालमा प्रचलित विभिन्न संस्कृतिमध्ये फागुपूर्णिमा आफ्नै विशिष्टता बोकेको संस्कृति भएको संस्कृतिविद् सत्यमोहन जोशीले जानकारी गराए ।

Amid the cloud of red, blue, yellow, green, and everything in between, festival-goers can often be found laughing, singing, and dancing in the streets. The joyous event, which takes place in Nepal and other countries around the world, traditionally marks the triumph of good over evil. It also gives family and friends a chance to simply come together, enjoying a spirited “Festival of Colors” that undoubtedly lives up to its name.

コモド国立公園の場所

コモド国立公園の場所

コモド国立公園の場所

コモド国立公園の場所

コモド国立公園はインドネシアの国立公園の一つ。1991年、ユネスコの世界遺産に登録された。

コモド国立公園は、小スンダ列島に位置し主要な3島のコモド島、リンチャ島、パダール島を含む、173.5km2の面積を有する公園である。世界最大のトカゲであるコモドオオトカゲが棲息していることで有名である。コモドオオトカゲは肉食性であり、普段は大人しいとされるが時に人間の様な大型哺乳動物を襲うこともある。西洋人が1911年に発見した時は、恐竜の生き残りと思われた。また、イルカやウミガメなどの他の希少生物も棲息している。

この世界遺産は世界遺産登録基準における以下の基準を満たしたと見なされ、登録がなされた（以下の基準は世界遺産センター公表の登録基準からの翻訳、引用である）。

(7) ひときわすぐれた自然美及び美的な重要性をもつ最高の自然現象または地域を含むもの。

(10) 生物多様性の本来的保全にとって、もっとも重要かつ意義深い自然生息地を含んでいるもの。これには科学上または保全上の観点から、すぐれて普遍的価値を持つ絶滅の恐れのある種の生息地などが含まれる。

ひな祭り 2017

ひな祭り 2017 

ひな祭り 2017 

ひな祭り 2017

Girls' Day 2017

江戸時代までは和暦（太陰太陽暦）の3月の節句（上巳、桃の節句）である3月3日（現在の4月頃）に行われていた。明治の改暦以後は一般的にグレゴリオ暦（新暦）の3月3日に行なうことが一般的になった。一部の地域では、引き続きに旧暦3月3日に祝うか、新暦4月3日に祝う（東北・北陸など積雪・寒冷地に多い）。

旧暦の3月3日は桃の花が咲く時期であるため「桃の節句」と呼ばれることが多い。

また、江戸時代には9月9日の重陽の節句に雛人形をもう一度飾る「後（のち）の節供」という飾る習慣があった。

香川県三豊市の旧仁尾町では、雛祭りは行わず、八朔に雛人形を飾る。これは、戦国時代に仁尾城が落城したのが旧暦3月3日であったためとされる。

兵庫県たつの市御津町室津地区では、ひな祭りを旧暦8月1日に行っていた。「室津追考記」によると、永禄9年1月11日（1566年2月1日）、室山城主・浦上政宗の次男・清宗と小寺職隆の娘との間で挙げた結婚式の夜に、かねてより対立関係にあった龍野城主・赤松政秀の急襲を受けて正宗は清宗もろとも戦死し、花嫁も亡くなり室山城は落城した。室津の人々はこの出来事を悼み、非業の死を遂げた花嫁の鎮魂のために3月3日ではなく、半年遅れの八朔に雛祭りを延期したとされる。戦後この風習は長く途絶えていたが、近年になって町おこしの一環の「八朔のひな祭り」として復興された。

歴史[編集]

Girls’ Day, also known as “Hinamatsuri” or “Doll’s Day,” is a day-long Japanese festival to wish for the health and wellbeing of young girls. On March 3rd, sprawling displays of ornate dolls sparkle atop 7-tiered red carpet platforms—with each step representing a different layer of society from the Heian period (an era considered to be the peak of the Japanese imperial court). In the traditions of this time (794-1185), straw hina dolls were floated out in little boats, taking with them the troubles and dark spirits of the believers who set them out to sea.

This Doodle features the stars of the first platform: the Emperor who holds a ritual baton in his hands and the Empress with her fan. Between them, two vases of peach branches were said to bring good luck, as the very beginnings of their seasonal bloom often corresponded with this day of feminine celebration.

アブドゥル サッタル イーディ

アブドゥル サッタル イーディ

アブドゥル サッタル イーディ

アブドゥル サッタル イーディ

アブドゥル サッタル イーディ 生誕 89周年 

生年月日： 1928年1月1日

生まれ： インド バントバ

死没： 2016年7月8日, パキスタン カラチ

受賞歴： レーニン平和賞

設立団体： エドヒー財団

압둘 사타르 에디

압둘 사타르 에디

압둘 사타르 에디

압둘 사타르 에디

압둘 사타르 에디(우르두어: عبدالستار ایدھی‎, 1928년 1월 1일 ~ 2016년 7월 8일)는 파키스탄의 자선가이자 운동가이다. 에디 재단의 설립자로 잘 알려져 있다. 〈더 허핑턴 포스트〉는 에디를 "세계에서 현존하는 인도주의적인 사람"이라고 평했다.

Abdul Sattar Edhi

Abdul Sattar Edhi

Abdul Sattar Edhi Google Doodle

Abdul Sattar Edhi

Abdul Sattar Edhi’s 89th birthday

Abdul Sattar Edhi was a Pakistani philanthropist, ascetic, and humanitarian who founded the Edhi Foundation which runs hospitals, homeless shelters, rehab centres, and orphanages across Pakistan.

Born: 1 January 1928, Bantva, India

Died: 8 July 2016, Karachi, Pakistan

Spouse: Bilquis Edhi (m. 1966–2016)

Buried: 9 July 2016

Awards: Lenin Peace Prize

Children: Faisal Edhi, Kubra Edhi, Kutub Edhi, Almas Edhi

He was born in Bantva in the Gujarat, British India into a Memon family. His mother would give him 1 paisa for his meals and another to give to a beggar. When he was eleven, his mother became paralysed from a stroke and she died when Edhi was 19. His personal experiences and care for his mother during her illness, caused him to develop a system of services for old, mentally ill and challenged people. The partition of India led Edhi and his family to migrate to Pakistan in 1947.He then shifted to Karachi to work in a market at a wholesale shop. He initially started as a peddler, and later became a commission agent selling cloth in the wholesale market in Karachi. After a few years, he established a free dispensary with help from his community.

He told NPR in 2009 that "I saw people lying on the pavement ... The flu had spread in Karachi, and there was no one to treat them. So I set up benches and got medical students to volunteer. I was penniless and begged for donations on the street. And people gave. I bought this 8-by-8 room to start my work."

Today's Doodle honors Abdul Sattar Edhi, who was born on this date in 1928. Edhi, known as the "Angel of Mercy" of Pakistan, was an award-winning philanthropist and humanitarian.

Edhi was born in India but moved to Karachi shortly after Pakistan was formed. He soon noticed that many Pakistanis lacked medicine, education, and other essentials, and he made it his life's mission to help others. In 1951, he established the Edhi foundation, which is funded solely by private donations.

The Edhi foundation has helped thousands of people around the world in times of need, including survivors of Hurricane Katrina and thousands of Pakistani orphans. The foundation provides super-efficient ambulance service, and Edhi ambulances are welcomed as friendly neighbors throughout Pakistan. In celebration of Abdul Sattar Edhi, let's all lend a hand to someone in need today.

Mihri Müşfik Hanım

Mihri Müşfik Hanım 

Mihri Müşfik Hanım 

1. As a princess, a painter, and a portraitist, Mihri Müşfik Hanım wore many hats in her lifetime.
2. Hanım established herself as the first contemporary Turkish female artist, and was known mostly for her portraiture. Born in Istanbul in the Anchabadze dynasty to a royal family, Hanım took an early interest in literature, music, and painting. Her father was an anatomy specialist and a well-known instructor in the Military School of Medicine, and it’s believed that he had a strong influence on her artistic pursuits.
3. Hanım took private lessons in painting, and eventually moved to Rome and Paris, in hopes of immersing herself in art circles. In Paris, Hanım was introduced to Cevit Bey, the Ottoman Minister of Finance. Bey saw Hanım’s talent and sent a recommendation to the Minister of Education to have her appointed as an art teacher at the Istanbul Teachers’ Training School for Girls in 1913. A year later, Hanım was hired as the director and a fine arts instructor. Throughout her career, she also painted portraits of important figures such as Pope Benedict XV.
4. Today, we remember Hanım and her incredible contributions to art on what would be her 131st birthday. 

Іда Люіс

Іда Люіс

Іда Люіс

Іда Люіс

175-ы дзень нараджэння Іды Люіс!

Ён не быў да таго часу, магчыма, майго чацвёртага ці пятага візіту ў LITTLEST штаце Род-Айлэнд, што я ўбачыў забраў дакумент маяк прыціснуліся на малюсенькім востраве свой уласны ў гавані Ньюпорта. Звычайна назву «маяка» выклікае ва ўяўленні вобразы мужчын у бародамі, якія носяць жорсткія сінія паліто, так што я быў абсалютна шчаслівы, даведаўшыся, што самы вядомы маяка Род-Айлэнд быў Idawalley Zorada Люіс. Заяўлены "Амерыкі адважны жанчына", перш чым яе знаходжанне было да канца, Іда была расцэнена як лепшы плывец Ньюпорта і адной з самых моцных весляроў калі-небудзь з моманту ўступлення яе хворага бацьку, як у якасці апекуна гавані. Яна зрабіла свой першы захаваць у дванаццаць і не спынялася да ўзросту шасцідзесяці трох гадоў.

Там няма канчатковых справаздач аб выратаванні Іды, і яна была занадта сціплай, каб пералічыць іх сама, хоць некаторыя з іх былі зарэгістраваныя ў мясцовых газетах і па крайняй меры адзін атрымаў нацыянальнае ўвагу; ў лютым 1881 г. яна адважылася ў горкіх зімовых вятроў, каб выратаваць двух салдат, якія загінулі праз лёд падчас падарожжа пешшу. Гэты акт адвагі прыцягнуў увагу прэзідэнта Гранта, які неўзабаве пасля гэтага прысвоіў ёй прэстыжную залаты медаль Выратавальнае. Праз адзінаццаць гадоў пасля яе смерці, заканадаўчае сход Род-Айлэнд прагаласаваў перайменаваць яе былы дом, Лайм-Рок Маяк, як Маяк Іда Люіса ў яе гонар.

Важна памятаць, што, быўшы захавальнікам маяка патрабуецца непахіснае мужнасць, Казлова фізічную сілу, пастаяннае стараннасць і гатоўнасць паставіць сваё ўласнае жыццё на лініі. Іда была так адданы, што, маўляў, яна будзе кідацца ў непагодлівае надвор'е без абутку ці паліто, каб не пустая трата адна секунда. Яе жыццё і спадчына былі не толькі гонар, каб даследаваць і праілюстраваць, але сапраўды крыніцай натхнення.

アイダ ルイス

アイダ ルイス

アイダ ルイス

アイダ ルイス

アイダ ルイス 生誕 175周年

アイダ・ルイスは、アメリカ合衆国史上最も有名な灯台守。当時女性が専門職を持つことが少なかった合衆国で、顕著な業績と存在感を示し、アメリカの英雄として有名人になった。

アイダ・ルイス（Idawalley Zorada Lewis(-Wilson), 1842年2月25日 - 1911年10月24日）は、アメリカ合衆国史上最も有名な灯台守。当時女性が専門職を持つことが少なかった合衆国で、顕著な業績と存在感を示し、アメリカの英雄として有名人になった。

ロードアイランド州ニューポートに、4人兄妹の長女として生まれる。

1855年（14歳）、ニューポートで1番泳ぎが巧いと評されていた。

1857年（16歳）、ライムロック灯台(Lime Rock Light)の灯台守だった、父Hosea Lewis が発作のために倒れた後、仕事を実質的に継ぐ。灯台守に加え、毎日兄妹を学校へ船で送り迎えをしていた。

1858年、近隣の家族4人の船が転覆した時に彼らを救出。

1869年7月4日、ニューポート市民により、彼女に新しいボート（船名：the Rescue、マホガニー製）が贈られる。アイダは以降、独立記念日にボートに車輪を付けてパレードに参加した。

灯台守としての活動が全国的に有名になり、当時の国内で最も普及していた出版物、Harper's Weekly、Frank Leslie's Illustrated Newspaperに掲載される。

1869年、合衆国第18代大統領ユリシーズ・S・グラント、副大統領スカイラー・コルファクスは ライムロック灯台を訪れアイダと面会、ゴールド・ライフセービング勲章を授与する（同年、彼らを含め約9,000人が人気者になったアイダに会いにライムロック灯台を訪れる）。

1870年、コネチカット州出身のWilliam H. Wilson と結婚。

1879年、正式にライムロック灯台の灯台守に任命された（父 Hosea Lewis は、倒れた後も亡くなる1872年まで正式な在任者であった。その後1872年－1879年は、彼女の母が任命されていた）。給料は年間750ドル。

彼女は、寝る時も灯台の明かりが見えるようにベッドを配置していた。『ライムロック灯台の灯りは私の子供、それは私が眠っているときも私を必要としているの』（"It is my child, and I know it needs me even if I sleep."）との言葉を残す。

1911年10月24日（69歳）、勤務中に発作により死亡した。ニューポートの全ての船がその夜、追悼の意を表し鐘を鳴らし、街の全ての旗は半旗になった。

1,400人以上が、彼女の遺体を見る為に Thames Street Methodist Church に訪れた。

Penpan Sittitrai

Penpan Sittitrai

Penpan Sittitrai

Penpan Sittitrai

Celebrando Penpan Sittitrai

Penpan Sittitrai (thaiul: เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์; 1926. január 28. – 2015. augusztus 3.) thai ételszobrász. 2017. február 24-én a Google doodle megemlékezett Penpan Sittitrairól, mert hozzájárult Thaiföld vizuális művészetéhez. A magyarországiaknak, az izlandiaknak, a kubaiaknak és thaiföldiek jelenik meg a Google doodle.

2010. február 24-én, 83 évesen a Nemzet Művésze címet kapta meg.

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์

ร่วมระลึกถึงศิลปินแห่งชาติ เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์ ศิลปินแห่งชาติ สาขาทัศนศิลป์ ประจำปี พ.ศ. 2552 เป็นผู้ประดิษฐ์คิดค้นการทำอาหารแบบวิจิตร และการแกะสลักเครื่องสดเป็นรูปต่างๆ จนมีชื่อเสียงมายาวนานกว่า 50 ปี 

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์ (28 มกราคม พ.ศ. 2469 - 3 สิงหาคม พ.ศ. 2558) ศิลปินแห่งชาติ สาขาทัศนศิลป์ (ประณีตศิลป์ - แกะสลักเครื่องสด) ประจำปี พ.ศ. 2552 เป็นผู้ประดิษฐ์คิดค้นการทำอาหารแบบวิจิตร และการแกะสลักเครื่องสดเป็นรูปต่างๆ จนมีชื่อเสียงมายาวนานกว่า 50 ปี

นางเพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์ เกิดเมื่อวันที่ 28 มกราคม พ.ศ. 2469 ที่ ตำบลธาตุเชิงชุม จังหวัดสกลนคร เป็นบุตรคนสุดท้องของนายบุญมา และนางน้ำ วชิโรดม สำหรับชีวิตครอบครัว เพ็ญพรรณ สมรสกับนายแถมชัย สิทธิไตรย์ อดีตผู้พิพากษาหัวหน้าคณะในศาลฎีกา มีบุตร - ธิดา 6 คน

1. นายภัทรศักดิ์ สิทธิไตรย์ 2. ศาสตราจารย์ดร.มณีรัตน์ สวัสดิวัตน์ ณ อยุธยา สมรส กับม.ร.ว.พันธ์เทพสวัสดิ์ สวัสดิวัตน์ มีบุตร 2 คนคือ นายพลภัทร สวัสดิวัตน์ ณ อยุธยาและม.ล.วรวงศ์สวัสดิ์ สวัสดิวัตน์ 3. ผ.ศ.ดร.วีรสิทธิ์ สิทธิไตรย์ 4. นางพรรณรัตน์ ไชยสนิท สมรสกับ นายโกศล ไชยสนิท มีธิดา 1 คน คือ นางสาวเยาวลักษณ์ ไชยสนิท 5. นางจุฑารัตน์ ซีมองด์ สมรสกับ นายโคลด ซีมองด์ มีบุตร 1 คนคือ นายอักเซล ซีมองด์ 6. ร.ศ.นายแพทย์ พิชิต สิทธิไตรย์ สมรสกับ นางพัชรี สิทธิไตรย์

ผลงาน 1. ศิลปินแห่งชาติ พุทธศักราช 2552 2. บุคคลดีเด่นของชาติ สาขาเผยแพร่เกียรติภูมิของไทย พุทธศักราช 2554 คัดเลือกโดย สำนักงานเสริมสร้างเอกลักษณ์ของชาติ 3. เกียรติบัตรผู้อนุรักษ์ ฟื้นฟู สืบสาน มรดกภูมิปัญญาทางวัฒนธรรมงานช่างแกะสลักผักผลไม้ ในการขึ้นทะเบียนมรดกภูมิปัญญาพุทธศักราช 2557

นางเพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์ เสียชีวิตด้วยอาการสงบ เมื่อวันที่ 3 สิงหาคม พ.ศ. 2558 สิริอายุ 89 ปี

นางเพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์สำเร็จการศึกษาระดับวิชาชีพชั้นสูง จากโรงเรียนการช่างสตรี พระนครใต้ กรุงเทพฯ เมื่อ พ.ศ. 2489 และได้รับปริญญาครุศาสตร์บัณฑิตกิตติมศักดิ์ โปรแกรมวิชาคหกรรมศาสตร์ทั่วไป สายมัธยมศึกษา สาขาวิชาการศึกษา วิทยาลัยครูจันทรเกษม สหวิทยาลัยรัตนโกสินทร์ กรุงเทพฯ เมื่อ พ.ศ. 2533

Κάρμεν Μιράντα, 108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα

Κάρμεν Μιράντα, 108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα

Κάρμεν Μιράντα, 108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα

Κάρμεν Μιράντα

108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα

Κάρμεν Μιράντα (Carmen Miranda), η γυναίκα θρύλος. H Google αφιερώνει σήμερα το Doodle στον άνθρωπο που έμαθε τον κόσμο να χορεύει σάμπα.

Η Google αφιερώνει σήμερα το Doodle της στην Carmen Miranda (Κάρμεν Μιράντα). H Carmen Miranda (Κάρμεν Μιράντα), είναι η γυανίκα - θρύλος της Βραζιλίας. Η γυναίκα που έμαθε έναν ολόκληρο λαό να χωρεύει στο ρυθμό της σάμπα, και αποτέλεσε για σειρά ετών την "πρέσβειρα" του βραζιλιάνικου πολιτισμού.

Γεννήθηκε σαν σήμερα, 9 φεβρουαρίου, το 1909, και πέθανε άδοξα στις 5 Αυγούστου 1955. Βρέθηκε στο απόγειο της καριέρας της το 1930-1950. Πρωταγωνίστησε σε 14 ταινίες στο Χόλιγουντ αλλά και στο Broadway, ενώ ακόμη και ο Πρόεδρος των ΗΠΑ Φραγκλίνος Ρούσβελτ την προσκάλεσε στο Λευκό Οίκο για να τραγουδήσει.

Το 1940 η Κάρμεν Μιράντα ήταν το τρίτο δημοφιλέστερο πρόσωπο της Αμερικής και η πιο ακριβοπληρωμένη performer. Εξαρτημένη από το αλκοόλ αλλά και από τη χρήση αμφεταμινών και βαρβιτουρικών, η Κάρμεν Μιράντα έπαθε καρδιακή προσβολή πάνω στη σκηνή την ώρα της παράστασης και πέθανε λίγες ώρες αργότερα από δεύτερο επεισόδιο. «Έφυγε» σε ηλικία 46 χρονών και κηδεύτηκε στη Βραζιλία.

Επί σειρά ετών ήταν επίσης και η πιο ακριβοπληρωμένη καλλιτέχνις, με συμμετοχές σε αρκετές ταινίες του Χόλιγουντ, και σειρά επιτυχιών με τραγούδια που έμειναν στην ιστορία. Η carmen Miranda θα είναι πάντα η γυναίκα-σύμβολο της Βραζιλίας.

אלטה ג'ייקובס, יום הולדת 163 לאלטה ג׳ייקובס

אלטה ג'ייקובס, יום הולדת 163 לאלטה ג׳ייקובס

אלטה ג'ייקובס, יום הולדת 163 לאלטה ג׳ייקובס

אלטה ג'ייקובס, יום הולדת 163 לאלטה ג׳ייקובס

אלטה הנרייט ג'ייקובס (הולנדית: Aletta Henriëtte Jacobs;‏ 9 בפברואר 1854 – 10 באוגוסט 1929) הייתה רופאה הולנדית יהודיה, אקטיביסטית, פעילה למען זכות הצבעה לנשים, וממציא. הייתה האישה הראשונה שלמדה באוניברסיטה הולנדית וגם הרופאה הראשונה בהולנד.

נולדה בכפר הקטן "Sappemeer" שבהולנד ב-9 בפברואר 1854, לאברהם ג'ייקובס ואנה דה יונג. הייתה השמינית מבין אחד עשר ילדים במשפחתה. משפחתה הייתה יהודית מתבוללת בעלת מעמד חברתי ואינטלקטואלי שקיימה קשרים עם משפחות יהודיות אחרות באזור. אביה היה רופא כפרי שממנו ירשה את העניין ברפואה. כילדה יצאה לביקורי בית איתו, צפתה בטיפול שהגיש לחולים, ונמשכה לעסוק בכך בעצמה.

ג'ייקובס חלמה להיות רופאה כמו אביה, בתקופה שבה השכלה לנשים בהולנד הייתה נושא שבמחלוקת. ג'ייקובס סיימה בית ספר יסודי בשנת 1867 ובאותו הזמן לא הורשו בנות ב-Sappemeer ללמוד בתיכון. מציאות זו לא עצרה את ג'ייקובס. היא למדה בחינוך ביתי, התנסתה בבית המרקחת של אחיה בסיוע עוזרת שעבדה אצלו, ולמרות התנגדותו ובשנת 1870 קיבלה תעודת עוזר רוקח. לימודים אלו איפשרו לה לצבור הכרה. היא פנתה במכתב לראש הממשלה ג'. ר. ת'ורבק, כדי לבקש שיאשר לה לימודים באוניברסיטה. הוא לא השיב לה, פנה לאביה כדי לבדוק את עמדתו בנושא, אך בסופו של דבר, ב-28 באפריל 1871, סמוך לפטירתו, נתן לה אישור ללמוד באוניברסיטת חרונינגן. באוניברסיטה סבלה מתגובות עוינות של עמיתיה ללימודים, המרצים הערימו עליה קשיים ואפילו אביה ואחיה התנגדו לצעדיה. בתקופה זו גם סבלה מבריאות לקויה. היו לה התקפי מלריה וכשחלתה גם בדלקת ריאות ניסתה להתאבד ואביה הציל אותה ממוות. עבודת הדוקטורט שלה הייתה בנושא מחלות מוחיות. ב-8 במרץ 1879 סיימה את לימודיה באוניברסיטה כרופאה האישה הראשונה בהולנד.

לאחר שסיימה את לימודיה עברה ג'ייקובס ללונדון, שם פגשה לראשונה פמיניסטיות רבות, שהיו פעילות למען הגבלת ילודה ומתן זכות הצבעה לנשים. היא הושפעה מאוד מרעיונות חדשים אלו, שאחד מהם היה ההכרה בצורך באמצעי מניעה זמינים שיסייעו לנשים במניעת הריון לא רצוי. היא עברה לגור באמסטרדם ופתחה מרפאה פרטית, שבה נתנה טיפול ללא תשלום לנשים נזקקות שני בקרים בשבוע. נשים רבות החלו לבקש ממנה אמצעי מניעה. היא החלה לחשוב על דרכים לסיוע להן, בניגוד להתנגדות העזה שעמיתיה הגברים גילו כלפי נושא זה. ג'ייקובס השתתפה בפיתוח הדיאפרגמה, הידועה גם בשם Mensinga Pessary, על שם ממציאה הגרמני. ג'ייקובס יצרה עמו קשר והשפיעה על עיצוב המוצר ושיפורו. היא ספגה על כך גינויים והשמצות. טענו כי היא מעודדת בגידת נשים בבעליהן וכן מאיימת על העתיד הכלכלי של האומה בשל הירידה בילודה. התנהגותה נחשבה שערורייתית. היא נהגה לצאת לבד לביקורי בית והוטרדה ברחוב על ידי גברים. כשהתלוננה על כך פעם בפני שוטר אמר לה שהיא מביאה זאת על עצמה כי אינה יושבת בבית כמקובל. היא יזמה פעילויות רבות מעבר לפעילותה כרופאה: העבירה שיעורי בריאות לנשים צעירות, דיברה כנגד זנות, וכשזיהתה כי לנשים העובדות כמוכרות בחנויות יש בעיות רפואיות אופייניות בשל עמידה של 11 שעות ביום, יזמה חקיקה שחייבה את בעלי העסקים לאפשר להן לשבת.

אלטה ג'יקובס הייתה אישה קטנת קומה ועדינה למראה בצעירותה. קרל ויקטור גריטסן, סוחר תבואה הולנדי, מחוקק ורפורמטור, יצר עימה קשר לראשונה במכתב כשסיימה את לימודי הרפואה, כדי לברך אותה על ההישג. הוא יזם פגישה ראשונה איתה ב-1880, שנתיים אחר כך ונוצרה ביניהם חברות קרובה. הם רצו לגור יחד ללא נישואין אך הבינו כי צעד זה יעורר ביקורת קשה ולכן נמנעו מכך. הם נישאו רק ב-1892. היו להם יחסים שוויוניים ויצרניים שהעיב עליהם רק האובדן של תינוקם יום לאחר היוולדu.

Mary Edmonia Lewi,Celebrating Edmonia Lewis

Mary Edmonia Lewi,Celebrating Edmonia Lewis

Mary Edmonia Lewi,Celebrating Edmonia Lewis

Mary Edmonia Lewi

Celebrating Edmonia Lewis

Mary Edmonia Lewis (ca. July 4, 1844 – September 17, 1907) was an American sculptor who worked for most of her career in Rome, Italy. She is the first woman of African-American and Native American heritage to achieve international fame and recognition as a sculptor in the fine arts world. Her work is known for incorporating themes relating to black and American Indian people into Neoclassical style sculpture. She emerged during the crisis-filled days of the Civil War, and by the end of the 19th century, she was the only black woman who had participated in and been recognized to any degree by the American artistic mainstream. In 2002, the scholar Molefi Kete Asante listed Edmonia Lewis on his list of 100 Greatest African Americans. Edmonia Lewis's birth date has been listed as July 4, 1844. She was born in Greenbush, New York, which is now the city of Rensselaer. Her father was an Afro-Haitian, while her mother was of Mississauga Ojibwe and African-American descent. Lewis's mother was known as an excellent weaver and craftswoman, while her father was a gentleman's servant. Her family background inspired Lewis in her later work. By the time Lewis reached the age of nine, both of her parents had died. Her two maternal aunts adopted Lewis and her older brother Samuel, who was born in 1832. The children remained with their aunts near Niagara Falls for approximately the next four years. Lewis and her aunts sold Ojibwe baskets and other souvenirs, such as moccasins and blouses, to tourists visiting Niagara Falls, Toronto, and Buffalo. During this time, Lewis went by her Native American name, Wildfire, while her brother was called Sunshine.[citation needed] In 1852 Samuel left for California, leaving Lewis in the care of a Captain S. R. Mills, although Samuel continually provided money for her board and education. Later, in 1856, Lewis enrolled at New York Central College, McGrawville, a Baptist abolitionist school. During her summer term there in 1858, Lewis took classes in the Primary Department in order to prepare for courses she would later take in collegiate programs. In a later interview, Lewis claimed after three years at the school, she left when she was "declared to be wild." In 1859 when Lewis was about 15 years old, her brother Samuel and abolitionists sent her to Oberlin College, where she changed her name to Mary Edmonia Lewis. At the time, Oberlin College was one of the first higher learning institutions in the United States to admit women and people of differing ethnicities. Lewis's decision to attend Oberlin was one that would significantly change her life, as that is where she began her art studies. Lewis boarded with Reverend John Keep and his wife from 1859 until she left the college in 1863. Reverend Keep was white and a member of the board of trustees, but was also an avid abolitionist and spokesperson for coeducation. During the 1859-60 school year, Lewis enrolled in the Young Ladies' Preparatory Department, which was designed "to give Young Ladies facilities for the thorough mental discipline, and the special training which will qualify them for teaching and other duties of their sphere." During winter of 1862, several months after the start of the Civil War, Edmonia Lewis was attending Oberlin College when an incident occurred between her and two classmates, Maria Miles and Christina Ennes. The three women, who boarded in the home of Oberlin trustee John Keep, planned to go sleigh riding with some young men later that day. Before the sleighing, Lewis served her friends a drink of spiced wine. Shortly after, Miles and Ennes fell severely ill. Doctors examined them and concluded that the two women had some sort of poison in their system, apparently cantharides, a reputed aphrodisiac. For a time it was not certain that they would survive. Days later, it became apparent that the two women would recover from the incident, and, because of their recovery, the authorities initially took no action. The controversial incident rapidly spread throughout Ohio. The townspeople of Oberlin did not hold the same progressive views of the college. Prior to her six-day long trial, anti-abolitionist vigilantes physically assaulted Lewis. While she was walking home alone one night, she was dragged into an open field by unknown assailants and badly beaten. Those responsible for her injuries were never found. Due to the attack, local authorities arrested Lewis, charging her with poisoning her friends. The college defended their student throughout the trial. John Mercer Langston, an Oberlin College alumnus, and the only practicing African-American lawyer in Oberlin, represented Lewis during her trial. Although most witnesses spoke against her and she did not testify, the jury acquitted her of the charges. Mary Edmonia Lewi

Fred Korematsu,Fred Korematsu's 98th Birthday

Fred Korematsu,Fred Korematsu's 98th Birthday

Fred Korematsu,Fred Korematsu's 98th Birthday

Fred Korematsu

Fred Korematsu's 98th Birthday

Fred Toyosaburo Korematsu was one of the many Japanese-American citizens living on the West Coast of the United States at the onset of World War II. Born: January 30, 1919, Oakland, CA Died: March 30, 2005, Marin County, California, CA Spouse: Kathryn Pearson (m. 1946–2005) Education: Castlemont Community of Small Schools Parents: Kotsui Aoki, Kakusaburo Korematsu Children: Karen Korematsu Today Google’s US homepage is celebrating Fred Toyosaburo Korematsu, civil rights activist and survivor of the internment of Japanese Americans during World War II. January 30th, 2017 would have been his 98th birthday and is officially recognized as Fred Korematsu Day in California, Hawaii, Virginia and Florida. A son of Japanese immigrant parents, Korematsu was born and raised in Oakland, California. After the U.S. entered WWII, he tried to enlist in the U.S. National Guard and Coast Guard, but was turned away due to his ethnicity. He was 22 years old and working as a foreman in his hometown when Executive Order 9066 was signed in 1942 by President Franklin Delano Roosevelt. The order sent more than 115,000 people of Japanese descent living in the United States to incarceration. Rather than voluntarily relocate to an internment camp, Korematsu went into hiding. He was arrested in 1942 and despite the help of organizations like ACLU, his conviction was upheld in the landmark Supreme Court case of Korematsu v. United States. Consequently, he and his family were sent to the the Central Utah War Relocation Center at Topaz, Utah until the end of WWII in 1945. It wasn’t until 1976 that President Gerald Ford formally ended Executive Order 9066 and apologized for the internment, stating "We now know what we should have known then — not only was that evacuation wrong but Japanese-Americans were and are loyal Americans.” Fred Korematsu’s conviction was overturned in 1983 after evidence came to light that disputed the necessity of the internment. Five years later President Ronald Reagan signed the The Civil Liberties Act of 1988 citing "racial prejudice, wartime hysteria and a lack of political leadership" as the central motivation for Japanese internment. In 1998, President Bill Clinton awarded Korematsu with the Presidential Medal of Freedom, the country’s most distinguished civilian award. Fred Korematsu can be remembered fighting for civil rights and against prejudice throughout his life, famously saying: "If you have the feeling that something is wrong, don't be afraid to speak up." The doodle by artist Sophie Diao–herself a child of Asian immigrants–features a patriotic portrait of Korematsu wearing his Presidential Medal of Freedom, a scene of the internment camps to his back, surrounded by cherry blossoms, flowers that have come to be symbols of peace and friendship between the US and Japan.

Bessie Coleman,Bessie Coleman’s 125th Birthday

Bessie Coleman,Bessie Coleman’s 125th Birthday

Bessie Coleman,Bessie Coleman’s 125th Birthday

Bessie Coleman

Bessie Coleman’s 125th Birthday

Bessie Coleman (January 26, 1892 – April 30, 1926) was an American civil aviator. She was the first female pilot of African American descent and was also the first woman of Native American descent to hold a pilot license. She is also the first person of African American and Native American descent to hold an international pilot license.

Coleman was born on January 26, 1892, in Atlanta, Texas, the tenth of thirteen children to sharecroppers George, who was part Cherokee, and Susan Coleman, who was African-American.

When Coleman was two years old, her family moved to Waxahachie, Texas, where she lived until age 23. Coleman began attending school in Waxahachie at age six and had to walk four miles each day to her segregated, one-room school where she loved to read and established herself as an outstanding math student. She completed all eight grades of her one-room school. Every year, Coleman's routine of school, chores, and church was interrupted by the cotton harvest. In 1901, Coleman's life took a dramatic turn: George Coleman left his family. He returned to Oklahoma, or Indian Territory as it was then called, to find better opportunities, but Susan and the children did not go with the father. At age 12, Bessie was accepted into the Missionary Baptist Church. When she turned eighteen, she took her savings and enrolled in the Oklahoma Colored Agricultural and Normal University (now called Langston University) in Langston, Oklahoma. She completed one term before her money ran out, and she returned home.

In 1916 at the age of 23, she moved to Chicago, Illinois, where she lived with her brothers. In Chicago, she worked as a manicurist at the White Sox Barber Shop where she heard stories from pilots returning home from World War I about flying during the war. She took a second job at a chili parlor to procure money faster to become a pilot. American flight schools admitted neither women nor blacks, and no black U.S. aviator would train her. Robert S. Abbott, founder and publisher of the Chicago Defender, encouraged her to study abroad.[8] Coleman received financial backing from banker Jesse Binga and the Defender.

Bessie Coleman didn’t just chase her dreams – she soared after them.

Born in Texas to a family of 13 children, Coleman walked four miles each day to her segregated, one-room school. She was a proficient reader and excelled in math, and managed to balance her studies while helping her parents harvest cotton. Even from an early age, she had her sights set on something big.

At age 23, Coleman moved to Chicago where she worked two jobs in an effort to save enough money to enroll in aviation school. After working for five years, she moved to Paris to study, as no school in America would admit her due to her race and gender. Just a year later, Coleman became the first female pilot of African-American and Native American descent, and the first to earn an international aviation license from the Fédération Aéronautique Internationale.

In order to earn a living, Coleman made a plan to become a stunt pilot and perform for paying audiences. However, she was again denied enrollment in a stunt training program in the US, and in 1922, traveled to Europe where she completed her training in France and Germany.

Returning to the US, Coleman excelled at exhibition flying, performing complex stunts in flight for packed audiences. It was during this time that she acquired the nickname “Queen Bessie.” She was an adept, daring, and beloved pilot, until her untimely death at the age of 34.

Although Coleman didn’t live to fulfill her ultimate dream of starting an aviation school to train people of color, she inspired a generation. As Lieutenant William J. Powell writes, "Because of Bessie Coleman, we have overcome that which was worse than racial barriers. We have overcome the barriers within ourselves and dared to dream.”

Today’s Doodle honors Coleman on what would be her 125th birthday.

בסי קולמן,יום הולדת 125 לבסי קולמן

בסי קולמן,יום הולדת 125 לבסי קולמן

בסי קולמן,יום הולדת 125 לבסי קולמן

בסי קולמן

יום הולדת 125 לבסי קולמן

בסי קולמן הייתה טייסת אינדיאנית-אפרו-אמריקאית. קולמן הייתה האישה השחורה הראשונה והאישה האינדיאנית הראשונה להחזיק ברישיון טייס, וכן הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה והאינדיאנית הראשונה להחזיק ברישיון טייס בינלאומי. נהרגה בהתרסקות מטוס בגיל 34

תאריך לידה: 26 בינואר 1892, אטלנטה, טקסס, ארצות הברית

תאריך פטירה: 30 באפריל 1926, ג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית

השכלה: Langston University (1910–1910)

אחים ואחיות: אלויס קולמן פטרסון, Georgia Coleman, Walter Coleman, נילוס קולמן, John Coleman

הורים: George Coleman, Susan Coleman

בסי קולמן (באנגלית: Elizabeth Bessie Coleman ‏; 26 בינואר 1892, טקסס ארצות הברית - 30 באפריל 1926, ג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית) הייתה טייסת אינדיאנית-אפרו-אמריקאית. קולמן הייתה האישה השחורה הראשונה והאישה האינדיאנית הראשונה להחזיק ברישיון טייס (אנ'), וכן הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה (מכל המגדרים) והאינדיאנית הראשונה (מכל המגדרים) להחזיק ברישיון טייס בינלאומי. נהרגה בהתרסקות מטוס בגיל 34.

קולמן נולדה באטלנטה, טקסס שבארצות הברית למשפחה ענייה. הבת העשירית מבין 13 ילדים לג'ורג' קולמן שהיה חצי צ'רוקי וחצי אפרו-אמריקאי ולסוזן קולמן שהייתה אפרו-אמריקאית. כשהייתה בת שנתיים, משפחה עברה ל וואקסהאצ'י (אנ') שבטקסס – שם התגוררה עד גיל 23. בתקופת שהותה בבית הוריה, עבדה ככובסת וקטפה כותנה. את לימודיה החלה בגיל 6, ובכל יום נאלצה ללכת ברגל לבית הספר שנמצא במרחק 6.5 קילומטרים מביתה. בית הספר פעל לפי המדיניות של הפרדה גזעית והיה בו רק חדר לימוד אחד. במסגרת לימודיה, למדה קולמן לקרוא והצטיינה בלימודי מתמטיקה. לאמה סוזן היה חשוב להנחיל לבסי ולאחיה חינוך וערכים של גאווה שחורה, והיא דאגה שהם יכירו דמויות היסטוריות אפרו-אמריקאיות חשובות כמו הארייט טאבמן ובוקר טי. וושינגטון.

בשנת 1901, בהיותה בת תשע, אביה עזב את המשפחה, ואמה נותרה לגדל לבד את כל 13 הילדים. בגיל 12, התקבלה קולמן לכנסייה בפטיסטית מיסיונרית. קולמן עבדה ככובסת ובכסף שחסכה, נרשמה בשנת 1910, בהיותה בת 18, לאוניברסיטת לנגסטון (אנ') שבזמנו הייתה מופרדת גזעית ונקראה Oklahoma Colored Agricultural and Normal University. היא הצליחה לסיים סמסטר אחד עד שכספה אזל ואז שבה לביתה ועבדה שוב ככובסת.

בשנת 1915, בהיותה בת 23, קולמן עברה לשיקגו בה התגוררה עם אחיה הגדולים וולטר וגו'ן. בשיקגו עבדה כמניקוריסטית (Nail technician) במספרה ובה שמעה סיפורים על טייסים שחזרו ממלחמת העולם הראשונה. בזמן מלחמת העולם הראשונה, וולטר וג'ון שירתו בצבא הבריטי בצרפת. ג'ון התגרה באחותו בסי כשסיפר לה כי בצרפת מצבן של הנשים הרבה יותר טוב ממצבן של הנשים האפרו-אמריקאיות וכי בצרפת ישנן נשים טייסות. היא החליטה שהיא רוצה להיות טייסת והחלה לעבוד בעבודה נוספת כמלצרית כדי לחסוך כסף להגשמת מטרתה.

קולמן סבלה גם מיחס גזעני וגם מיחס סקסיסטי כאשר בתי ספר לטיסה (Flight training) בארצות הברית סירבו לקבל אל שורותיהם נשים או שחורים, ואף טייס אמריקאי שחור לא הסכים לאמן אותה. רוברט אבוט (Robert S. Abbott) המו"ל של העיתון 'The Chicago Defender' (אנ') הוקסם מהרעיון של טייסת שחורה ועודד אותה ללמוד טיסה בחו"ל. בתמיכתם הכספית של אבוט ושל איש העסקים ג'סי בינגה (Jesse Binga), קולמן החלה ללמוד צרפתית בברליץ בשיקגו, וב-20 בנובמבר 1920 הפליגה מניו יורק לפריז שבצרפת על מנת ללמוד תעופה. בית הספר לטיסה הראשון אליו פנתה סירב לקבל אותה משום ששתי סטודנטיות מתו בתאונת מטוס. היא הצליחה להתקבל לבית הספר לטיסה 'École de pilotage Caudron du Crotoy' (צר') (בו למדה גם אדריאן בולאנד) והתאמנה על מטוס ניופורט (אנ') מדגם 82 biplane. קולמן צעדה בכל יום 14.5 קילומטר ממקום מגוריה לבית הספר לטיסה, ודבקה בלימודיה על אף שראתה את חברה ללימודים נפצע קשה בתאונת אימונים (תחום התעופה היה רווי סכנות ואבדות בנפש באותה התקופה). ב-15 ביוני 1921, הפכה קולמן לאישה השחורה הראשונה ולאישה האינדיאנית הראשונה להחזיק ברישיון טייס, וכן לאפרו-אמריקאית הראשונה (מכל המגדרים) ולהאינדיאנית הראשונה (מכל המגדרים) להחזיק ברישיון טייס בינלאומי מטעם הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה.

בשנות העשרים של המאה ה-20, קולמן התגוררה באורלנדו אצל כומר ואשתו שלקחו אותה תחת חסותם והתייחסו אליה כבתם. באורלנדו, קולמן החלה לעבוד בחנות יופי על מנת להרוויח כסף כדי לרכוש מטוס משלה. היא רצתה להיות טייסת אזרחית ולהשתלב בטיסות מסחריות (Commercial aviation), אולם היא הייתה צעירה מידי לשם כך, והבינה כי תחילה עליה להיות טייסת פעלולים בירידים (Barnstorming). כדי להצליח בתחום זה, היה עליה להשלים קורסים נוספים ולצבור ניסיון. היא חזרה לשיקגו אך לא מצאה שם אף אחד שהסכים ללמד אותה, ולכן בשנת 1922, היא שבה לצרפת בה השלימה קורסים מתקדמים במשך חודשיים. לאחר מכן, היא נסעה להולנד כדי לפגוש את אנתוני פוקר (Anthony Fokker), ממעצבי המטוסים (אנ') הבולטים של אותה התקופה, ולאחר מכן נסעה לגרמניה לאימונים נוספים בתאגיד פוקר. לאחר מכן, קולמן שבה לארצות הברית עם הניסיון והביטחון הדרושים על מנת לפצוח בקריירת אווירובטיקה.

Бесси Колман,Бесси Колманның 125-ші туған күні

Бесси Колман,Бесси Колманның 125-ші туған күні

Бесси Колман

Бесси Колманның 125-ші туған күні

Бесси Колман родилась в многодетной семье от смешанного брака — родителей, потомков американских индейцев и афроамериканцев, в Атланте, штат Техас, а затем вместе с семьей переехала в Чикаго, штат Иллинойс. Во время первой мировой войны Бесси заинтересовалась авиацией, когда она подружилась с военными летчиками и местными авиационными техниками, которые посещали парикмахерскую, где она работала. Однако ей было отказано в приёме в летную школу, так как она была женщиной и к тому же — афроамериканкой.

Благодаря предпринятым усилиям, Колман добилась того, что ряд предпринимателей профинансировал её учебу во Франции, и после обучения она стала первой американской женщиной, получившей международную категорию пилота. Бесси Колман освоила парашютизм и управление планером. Через некоторое время, она стала исполнять на планере каскадерские трюки, благодаря чему, обрела известность во всем мире.

В 1992 году муниципалитет города Чикаго принял резолюцию и обратился с просьбой выпустить марку с изображением Бесси Колман, что и было сделано.

В 1926 г., при выполнении воздушных трюков во Флориде Бесси Колман была брошена потоком воздуха на плоскость летательного аппарата и погибла. Начиная с 1931 года, чернокожие пилоты Чикаго учредили традицию ежегодного пролета над её могилой.

В 1977 году группа афроамериканских пилотов-женщин создала Авиаклуб имени Бесси Колман.

베시 콜먼, 첫 흑인 여성 비행사 베시 콜먼 탄생 125주년

베시 콜먼, 첫 흑인 여성 비행사 베시 콜먼 탄생 125주년

베시 콜먼, 첫 흑인 여성 비행사 베시 콜먼 탄생 125주년

베시 콜먼

첫 흑인 여성 비행사 베시 콜먼 탄생 125주년

엘리자베스 베시 콜먼은 미국의 민간 비행사다. 콜먼은 첫 흑인 여성 비행사로 알려져 있다. 

출생: 1892년 1월 26일, 미국 텍사스 주 애틀랜타

사망: 1926년 4월 30일, 미국 플로리다 주 잭슨빌

학력: 랭스턴 대학 (1910년–1910년)

부모: 조지 콜맨, 수잔 콜맨

형제자매: 조지아 콜맨, 월터 콜맨, 존 콜맨

엘리자베스 베시 콜먼(Elizabeth "Bessie" Coleman, 1892년 1월 26일 ~ 1926년 4월 30일)은 미국의 민간 비행사다. 콜먼은 첫 흑인 여성 비행사로 알려져 있다.

Ed Roberts activist

Ed Roberts activist 

Ed Roberts activist 

Ed Roberts activist

Ed Roberts’ 78th Birthday

Today’s Doodle pays tribute to an early leader of the disability rights movement, Ed Roberts. After contracting polio at age 14, Roberts was paralyzed from the neck down. He was confined to a special wheelchair with a respirator during the day and slept in an 800-pound iron lung at night. Despite his limitations, he continued his studies via telephone hookup, attending in person a few hours a week. His mom, Zona, encouraged him persevere despite the odds. 

Roberts’ activism began in earnest as early as high school, when he was denied his diploma due to his inability to complete Physical Education (PE) and Driver's Ed. After petitioning, not only did he earn his diploma, he went on to college, becoming the first student with severe disabilities to attend the University of California, Berkeley. There, he led other Berkeley students with severe disabilities in creating the Physically Disabled Students’ Program, the first of its kind.

Roberts went on to earn his bachelor’s and master’s degrees in political science from Berkeley, and later returned to lead the Berkeley Center for Independent Living, which inspired many similar centers around the U.S. In 1976, Gov. Jerry Brown appointed him Director of the California Department of Vocational Rehabilitation, and in 1983 he co-founded the World Institute on Disability. 

His mother Zona describes: “I watched Ed as he grew from a sports-loving kid, through  bleak days of hopelessness, into self-acceptance of his physical limitations as he learned what was possible for him to accomplish. His years at UCB were great ones as he both enjoyed his college status and got in touch with his leadership qualities. He took great pleasure in watching people with disabilities achieve greater acceptance.”

Dzień Babci 2017 (Grandmother's Day)

Dzień Babci 2017 (Grandmother's Day)

Dzień Babci 2017 (Grandmother's Day)

Dzień Babci 2017

Grandmother's Day

In Poland, "Grandma's Day" (Polish: Dzień Babci) was created in 1964 by the Kobieta i Życie magazine, and popularized from 1965 onwards. It is celebrated on January 21. "Grandpa's Day" (Polish: Dzień Dziadka) is celebrated a day later, on January 22.

Marian McQuade of Oak Hill, West Virginia, has been recognized nationally by the United States Senate – in particular by Senators Jennings Randolph;[2] and Robert Byrd – and by President Jimmy Carter, as the founder of National Grandparents Day. McQuade made it her goal to educate the youth in the community[clarification needed] about the important contributions seniors have made throughout history. She also urged the youth to "adopt" a grandparent, not just for one day a year, but rather for a lifetime.

In 1973, Senator Jennings Randolph (D-WV) introduced a resolution to the senate to make Grandparents' Day a national holiday. West Virginia's Governor Arch Moore had proclaimed an annual Grandparents' Day for the state, at the urging of Marian McQuade. When Senator Randolph's resolution in the U.S. Senate died in committee, Marian McQuade organized supporters and began contacting governors, senators, and congressmen in all fifty states. She urged each state to proclaim their own Grandparents' Day. Within three years, she had received Grandparents' Day proclamations from forty-three states. She sent copies of the proclamations to Senator Randolph.[citation needed]

In February 1977, Senator Randolph, with the concurrence of many other senators, introduced a joint resolution to the senate requesting the president to "issue annually a proclamation designating the first Sunday of September after Labor Day of each year as 'National Grandparents' Day'." Congress passed the legislation proclaiming the first Sunday after Labor Day as National Grandparents' Day and, on August 3, 1978, then-President Jimmy Carter signed the proclamation.[3][4] The statute cites the day's purpose: "...to honor grandparents, to give grandparents an opportunity to show love for their children's children, and to help children become aware of strength, information, and guidance older people can offer".