アブドゥル サッタル イーディ

アブドゥル サッタル イーディ

アブドゥル サッタル イーディ

アブドゥル サッタル イーディ

アブドゥル サッタル イーディ 生誕 89周年 

生年月日： 1928年1月1日

生まれ： インド バントバ

死没： 2016年7月8日, パキスタン カラチ

受賞歴： レーニン平和賞

設立団体： エドヒー財団

압둘 사타르 에디

압둘 사타르 에디

압둘 사타르 에디

압둘 사타르 에디

압둘 사타르 에디(우르두어: عبدالستار ایدھی‎, 1928년 1월 1일 ~ 2016년 7월 8일)는 파키스탄의 자선가이자 운동가이다. 에디 재단의 설립자로 잘 알려져 있다. 〈더 허핑턴 포스트〉는 에디를 "세계에서 현존하는 인도주의적인 사람"이라고 평했다.

Abdul Sattar Edhi

Abdul Sattar Edhi

Abdul Sattar Edhi Google Doodle

Abdul Sattar Edhi

Abdul Sattar Edhi’s 89th birthday

Abdul Sattar Edhi was a Pakistani philanthropist, ascetic, and humanitarian who founded the Edhi Foundation which runs hospitals, homeless shelters, rehab centres, and orphanages across Pakistan.

Born: 1 January 1928, Bantva, India

Died: 8 July 2016, Karachi, Pakistan

Spouse: Bilquis Edhi (m. 1966–2016)

Buried: 9 July 2016

Awards: Lenin Peace Prize

Children: Faisal Edhi, Kubra Edhi, Kutub Edhi, Almas Edhi

He was born in Bantva in the Gujarat, British India into a Memon family. His mother would give him 1 paisa for his meals and another to give to a beggar. When he was eleven, his mother became paralysed from a stroke and she died when Edhi was 19. His personal experiences and care for his mother during her illness, caused him to develop a system of services for old, mentally ill and challenged people. The partition of India led Edhi and his family to migrate to Pakistan in 1947.He then shifted to Karachi to work in a market at a wholesale shop. He initially started as a peddler, and later became a commission agent selling cloth in the wholesale market in Karachi. After a few years, he established a free dispensary with help from his community.

He told NPR in 2009 that "I saw people lying on the pavement ... The flu had spread in Karachi, and there was no one to treat them. So I set up benches and got medical students to volunteer. I was penniless and begged for donations on the street. And people gave. I bought this 8-by-8 room to start my work."

Today's Doodle honors Abdul Sattar Edhi, who was born on this date in 1928. Edhi, known as the "Angel of Mercy" of Pakistan, was an award-winning philanthropist and humanitarian.

Edhi was born in India but moved to Karachi shortly after Pakistan was formed. He soon noticed that many Pakistanis lacked medicine, education, and other essentials, and he made it his life's mission to help others. In 1951, he established the Edhi foundation, which is funded solely by private donations.

The Edhi foundation has helped thousands of people around the world in times of need, including survivors of Hurricane Katrina and thousands of Pakistani orphans. The foundation provides super-efficient ambulance service, and Edhi ambulances are welcomed as friendly neighbors throughout Pakistan. In celebration of Abdul Sattar Edhi, let's all lend a hand to someone in need today.

Mihri Müşfik Hanım

Mihri Müşfik Hanım 

Mihri Müşfik Hanım 

1. As a princess, a painter, and a portraitist, Mihri Müşfik Hanım wore many hats in her lifetime.
2. Hanım established herself as the first contemporary Turkish female artist, and was known mostly for her portraiture. Born in Istanbul in the Anchabadze dynasty to a royal family, Hanım took an early interest in literature, music, and painting. Her father was an anatomy specialist and a well-known instructor in the Military School of Medicine, and it’s believed that he had a strong influence on her artistic pursuits.
3. Hanım took private lessons in painting, and eventually moved to Rome and Paris, in hopes of immersing herself in art circles. In Paris, Hanım was introduced to Cevit Bey, the Ottoman Minister of Finance. Bey saw Hanım’s talent and sent a recommendation to the Minister of Education to have her appointed as an art teacher at the Istanbul Teachers’ Training School for Girls in 1913. A year later, Hanım was hired as the director and a fine arts instructor. Throughout her career, she also painted portraits of important figures such as Pope Benedict XV.
4. Today, we remember Hanım and her incredible contributions to art on what would be her 131st birthday. 

Іда Люіс

Іда Люіс

Іда Люіс

Іда Люіс

175-ы дзень нараджэння Іды Люіс!

Ён не быў да таго часу, магчыма, майго чацвёртага ці пятага візіту ў LITTLEST штаце Род-Айлэнд, што я ўбачыў забраў дакумент маяк прыціснуліся на малюсенькім востраве свой уласны ў гавані Ньюпорта. Звычайна назву «маяка» выклікае ва ўяўленні вобразы мужчын у бародамі, якія носяць жорсткія сінія паліто, так што я быў абсалютна шчаслівы, даведаўшыся, што самы вядомы маяка Род-Айлэнд быў Idawalley Zorada Люіс. Заяўлены "Амерыкі адважны жанчына", перш чым яе знаходжанне было да канца, Іда была расцэнена як лепшы плывец Ньюпорта і адной з самых моцных весляроў калі-небудзь з моманту ўступлення яе хворага бацьку, як у якасці апекуна гавані. Яна зрабіла свой першы захаваць у дванаццаць і не спынялася да ўзросту шасцідзесяці трох гадоў.

Там няма канчатковых справаздач аб выратаванні Іды, і яна была занадта сціплай, каб пералічыць іх сама, хоць некаторыя з іх былі зарэгістраваныя ў мясцовых газетах і па крайняй меры адзін атрымаў нацыянальнае ўвагу; ў лютым 1881 г. яна адважылася ў горкіх зімовых вятроў, каб выратаваць двух салдат, якія загінулі праз лёд падчас падарожжа пешшу. Гэты акт адвагі прыцягнуў увагу прэзідэнта Гранта, які неўзабаве пасля гэтага прысвоіў ёй прэстыжную залаты медаль Выратавальнае. Праз адзінаццаць гадоў пасля яе смерці, заканадаўчае сход Род-Айлэнд прагаласаваў перайменаваць яе былы дом, Лайм-Рок Маяк, як Маяк Іда Люіса ў яе гонар.

Важна памятаць, што, быўшы захавальнікам маяка патрабуецца непахіснае мужнасць, Казлова фізічную сілу, пастаяннае стараннасць і гатоўнасць паставіць сваё ўласнае жыццё на лініі. Іда была так адданы, што, маўляў, яна будзе кідацца ў непагодлівае надвор'е без абутку ці паліто, каб не пустая трата адна секунда. Яе жыццё і спадчына былі не толькі гонар, каб даследаваць і праілюстраваць, але сапраўды крыніцай натхнення.

アイダ ルイス

アイダ ルイス

アイダ ルイス

アイダ ルイス

アイダ ルイス 生誕 175周年

アイダ・ルイスは、アメリカ合衆国史上最も有名な灯台守。当時女性が専門職を持つことが少なかった合衆国で、顕著な業績と存在感を示し、アメリカの英雄として有名人になった。

アイダ・ルイス（Idawalley Zorada Lewis(-Wilson), 1842年2月25日 - 1911年10月24日）は、アメリカ合衆国史上最も有名な灯台守。当時女性が専門職を持つことが少なかった合衆国で、顕著な業績と存在感を示し、アメリカの英雄として有名人になった。

ロードアイランド州ニューポートに、4人兄妹の長女として生まれる。

1855年（14歳）、ニューポートで1番泳ぎが巧いと評されていた。

1857年（16歳）、ライムロック灯台(Lime Rock Light)の灯台守だった、父Hosea Lewis が発作のために倒れた後、仕事を実質的に継ぐ。灯台守に加え、毎日兄妹を学校へ船で送り迎えをしていた。

1858年、近隣の家族4人の船が転覆した時に彼らを救出。

1869年7月4日、ニューポート市民により、彼女に新しいボート（船名：the Rescue、マホガニー製）が贈られる。アイダは以降、独立記念日にボートに車輪を付けてパレードに参加した。

灯台守としての活動が全国的に有名になり、当時の国内で最も普及していた出版物、Harper's Weekly、Frank Leslie's Illustrated Newspaperに掲載される。

1869年、合衆国第18代大統領ユリシーズ・S・グラント、副大統領スカイラー・コルファクスは ライムロック灯台を訪れアイダと面会、ゴールド・ライフセービング勲章を授与する（同年、彼らを含め約9,000人が人気者になったアイダに会いにライムロック灯台を訪れる）。

1870年、コネチカット州出身のWilliam H. Wilson と結婚。

1879年、正式にライムロック灯台の灯台守に任命された（父 Hosea Lewis は、倒れた後も亡くなる1872年まで正式な在任者であった。その後1872年－1879年は、彼女の母が任命されていた）。給料は年間750ドル。

彼女は、寝る時も灯台の明かりが見えるようにベッドを配置していた。『ライムロック灯台の灯りは私の子供、それは私が眠っているときも私を必要としているの』（"It is my child, and I know it needs me even if I sleep."）との言葉を残す。

1911年10月24日（69歳）、勤務中に発作により死亡した。ニューポートの全ての船がその夜、追悼の意を表し鐘を鳴らし、街の全ての旗は半旗になった。

1,400人以上が、彼女の遺体を見る為に Thames Street Methodist Church に訪れた。

Penpan Sittitrai

Penpan Sittitrai

Penpan Sittitrai

Penpan Sittitrai

Celebrando Penpan Sittitrai

Penpan Sittitrai (thaiul: เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์; 1926. január 28. – 2015. augusztus 3.) thai ételszobrász. 2017. február 24-én a Google doodle megemlékezett Penpan Sittitrairól, mert hozzájárult Thaiföld vizuális művészetéhez. A magyarországiaknak, az izlandiaknak, a kubaiaknak és thaiföldiek jelenik meg a Google doodle.

2010. február 24-én, 83 évesen a Nemzet Művésze címet kapta meg.

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์

ร่วมระลึกถึงศิลปินแห่งชาติ เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์ ศิลปินแห่งชาติ สาขาทัศนศิลป์ ประจำปี พ.ศ. 2552 เป็นผู้ประดิษฐ์คิดค้นการทำอาหารแบบวิจิตร และการแกะสลักเครื่องสดเป็นรูปต่างๆ จนมีชื่อเสียงมายาวนานกว่า 50 ปี 

เพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์ (28 มกราคม พ.ศ. 2469 - 3 สิงหาคม พ.ศ. 2558) ศิลปินแห่งชาติ สาขาทัศนศิลป์ (ประณีตศิลป์ - แกะสลักเครื่องสด) ประจำปี พ.ศ. 2552 เป็นผู้ประดิษฐ์คิดค้นการทำอาหารแบบวิจิตร และการแกะสลักเครื่องสดเป็นรูปต่างๆ จนมีชื่อเสียงมายาวนานกว่า 50 ปี

นางเพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์ เกิดเมื่อวันที่ 28 มกราคม พ.ศ. 2469 ที่ ตำบลธาตุเชิงชุม จังหวัดสกลนคร เป็นบุตรคนสุดท้องของนายบุญมา และนางน้ำ วชิโรดม สำหรับชีวิตครอบครัว เพ็ญพรรณ สมรสกับนายแถมชัย สิทธิไตรย์ อดีตผู้พิพากษาหัวหน้าคณะในศาลฎีกา มีบุตร - ธิดา 6 คน

1. นายภัทรศักดิ์ สิทธิไตรย์ 2. ศาสตราจารย์ดร.มณีรัตน์ สวัสดิวัตน์ ณ อยุธยา สมรส กับม.ร.ว.พันธ์เทพสวัสดิ์ สวัสดิวัตน์ มีบุตร 2 คนคือ นายพลภัทร สวัสดิวัตน์ ณ อยุธยาและม.ล.วรวงศ์สวัสดิ์ สวัสดิวัตน์ 3. ผ.ศ.ดร.วีรสิทธิ์ สิทธิไตรย์ 4. นางพรรณรัตน์ ไชยสนิท สมรสกับ นายโกศล ไชยสนิท มีธิดา 1 คน คือ นางสาวเยาวลักษณ์ ไชยสนิท 5. นางจุฑารัตน์ ซีมองด์ สมรสกับ นายโคลด ซีมองด์ มีบุตร 1 คนคือ นายอักเซล ซีมองด์ 6. ร.ศ.นายแพทย์ พิชิต สิทธิไตรย์ สมรสกับ นางพัชรี สิทธิไตรย์

ผลงาน 1. ศิลปินแห่งชาติ พุทธศักราช 2552 2. บุคคลดีเด่นของชาติ สาขาเผยแพร่เกียรติภูมิของไทย พุทธศักราช 2554 คัดเลือกโดย สำนักงานเสริมสร้างเอกลักษณ์ของชาติ 3. เกียรติบัตรผู้อนุรักษ์ ฟื้นฟู สืบสาน มรดกภูมิปัญญาทางวัฒนธรรมงานช่างแกะสลักผักผลไม้ ในการขึ้นทะเบียนมรดกภูมิปัญญาพุทธศักราช 2557

นางเพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์ เสียชีวิตด้วยอาการสงบ เมื่อวันที่ 3 สิงหาคม พ.ศ. 2558 สิริอายุ 89 ปี

นางเพ็ญพรรณ สิทธิไตรย์สำเร็จการศึกษาระดับวิชาชีพชั้นสูง จากโรงเรียนการช่างสตรี พระนครใต้ กรุงเทพฯ เมื่อ พ.ศ. 2489 และได้รับปริญญาครุศาสตร์บัณฑิตกิตติมศักดิ์ โปรแกรมวิชาคหกรรมศาสตร์ทั่วไป สายมัธยมศึกษา สาขาวิชาการศึกษา วิทยาลัยครูจันทรเกษม สหวิทยาลัยรัตนโกสินทร์ กรุงเทพฯ เมื่อ พ.ศ. 2533

Κάρμεν Μιράντα, 108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα

Κάρμεν Μιράντα, 108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα

Κάρμεν Μιράντα, 108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα

Κάρμεν Μιράντα

108η επέτειος από τη γέννηση της Κάρμεν Μιράντα

Κάρμεν Μιράντα (Carmen Miranda), η γυναίκα θρύλος. H Google αφιερώνει σήμερα το Doodle στον άνθρωπο που έμαθε τον κόσμο να χορεύει σάμπα.

Η Google αφιερώνει σήμερα το Doodle της στην Carmen Miranda (Κάρμεν Μιράντα). H Carmen Miranda (Κάρμεν Μιράντα), είναι η γυανίκα - θρύλος της Βραζιλίας. Η γυναίκα που έμαθε έναν ολόκληρο λαό να χωρεύει στο ρυθμό της σάμπα, και αποτέλεσε για σειρά ετών την "πρέσβειρα" του βραζιλιάνικου πολιτισμού.

Γεννήθηκε σαν σήμερα, 9 φεβρουαρίου, το 1909, και πέθανε άδοξα στις 5 Αυγούστου 1955. Βρέθηκε στο απόγειο της καριέρας της το 1930-1950. Πρωταγωνίστησε σε 14 ταινίες στο Χόλιγουντ αλλά και στο Broadway, ενώ ακόμη και ο Πρόεδρος των ΗΠΑ Φραγκλίνος Ρούσβελτ την προσκάλεσε στο Λευκό Οίκο για να τραγουδήσει.

Το 1940 η Κάρμεν Μιράντα ήταν το τρίτο δημοφιλέστερο πρόσωπο της Αμερικής και η πιο ακριβοπληρωμένη performer. Εξαρτημένη από το αλκοόλ αλλά και από τη χρήση αμφεταμινών και βαρβιτουρικών, η Κάρμεν Μιράντα έπαθε καρδιακή προσβολή πάνω στη σκηνή την ώρα της παράστασης και πέθανε λίγες ώρες αργότερα από δεύτερο επεισόδιο. «Έφυγε» σε ηλικία 46 χρονών και κηδεύτηκε στη Βραζιλία.

Επί σειρά ετών ήταν επίσης και η πιο ακριβοπληρωμένη καλλιτέχνις, με συμμετοχές σε αρκετές ταινίες του Χόλιγουντ, και σειρά επιτυχιών με τραγούδια που έμειναν στην ιστορία. Η carmen Miranda θα είναι πάντα η γυναίκα-σύμβολο της Βραζιλίας.

אלטה ג'ייקובס, יום הולדת 163 לאלטה ג׳ייקובס

אלטה ג'ייקובס, יום הולדת 163 לאלטה ג׳ייקובס

אלטה ג'ייקובס, יום הולדת 163 לאלטה ג׳ייקובס

אלטה ג'ייקובס, יום הולדת 163 לאלטה ג׳ייקובס

אלטה הנרייט ג'ייקובס (הולנדית: Aletta Henriëtte Jacobs;‏ 9 בפברואר 1854 – 10 באוגוסט 1929) הייתה רופאה הולנדית יהודיה, אקטיביסטית, פעילה למען זכות הצבעה לנשים, וממציא. הייתה האישה הראשונה שלמדה באוניברסיטה הולנדית וגם הרופאה הראשונה בהולנד.

נולדה בכפר הקטן "Sappemeer" שבהולנד ב-9 בפברואר 1854, לאברהם ג'ייקובס ואנה דה יונג. הייתה השמינית מבין אחד עשר ילדים במשפחתה. משפחתה הייתה יהודית מתבוללת בעלת מעמד חברתי ואינטלקטואלי שקיימה קשרים עם משפחות יהודיות אחרות באזור. אביה היה רופא כפרי שממנו ירשה את העניין ברפואה. כילדה יצאה לביקורי בית איתו, צפתה בטיפול שהגיש לחולים, ונמשכה לעסוק בכך בעצמה.

ג'ייקובס חלמה להיות רופאה כמו אביה, בתקופה שבה השכלה לנשים בהולנד הייתה נושא שבמחלוקת. ג'ייקובס סיימה בית ספר יסודי בשנת 1867 ובאותו הזמן לא הורשו בנות ב-Sappemeer ללמוד בתיכון. מציאות זו לא עצרה את ג'ייקובס. היא למדה בחינוך ביתי, התנסתה בבית המרקחת של אחיה בסיוע עוזרת שעבדה אצלו, ולמרות התנגדותו ובשנת 1870 קיבלה תעודת עוזר רוקח. לימודים אלו איפשרו לה לצבור הכרה. היא פנתה במכתב לראש הממשלה ג'. ר. ת'ורבק, כדי לבקש שיאשר לה לימודים באוניברסיטה. הוא לא השיב לה, פנה לאביה כדי לבדוק את עמדתו בנושא, אך בסופו של דבר, ב-28 באפריל 1871, סמוך לפטירתו, נתן לה אישור ללמוד באוניברסיטת חרונינגן. באוניברסיטה סבלה מתגובות עוינות של עמיתיה ללימודים, המרצים הערימו עליה קשיים ואפילו אביה ואחיה התנגדו לצעדיה. בתקופה זו גם סבלה מבריאות לקויה. היו לה התקפי מלריה וכשחלתה גם בדלקת ריאות ניסתה להתאבד ואביה הציל אותה ממוות. עבודת הדוקטורט שלה הייתה בנושא מחלות מוחיות. ב-8 במרץ 1879 סיימה את לימודיה באוניברסיטה כרופאה האישה הראשונה בהולנד.

לאחר שסיימה את לימודיה עברה ג'ייקובס ללונדון, שם פגשה לראשונה פמיניסטיות רבות, שהיו פעילות למען הגבלת ילודה ומתן זכות הצבעה לנשים. היא הושפעה מאוד מרעיונות חדשים אלו, שאחד מהם היה ההכרה בצורך באמצעי מניעה זמינים שיסייעו לנשים במניעת הריון לא רצוי. היא עברה לגור באמסטרדם ופתחה מרפאה פרטית, שבה נתנה טיפול ללא תשלום לנשים נזקקות שני בקרים בשבוע. נשים רבות החלו לבקש ממנה אמצעי מניעה. היא החלה לחשוב על דרכים לסיוע להן, בניגוד להתנגדות העזה שעמיתיה הגברים גילו כלפי נושא זה. ג'ייקובס השתתפה בפיתוח הדיאפרגמה, הידועה גם בשם Mensinga Pessary, על שם ממציאה הגרמני. ג'ייקובס יצרה עמו קשר והשפיעה על עיצוב המוצר ושיפורו. היא ספגה על כך גינויים והשמצות. טענו כי היא מעודדת בגידת נשים בבעליהן וכן מאיימת על העתיד הכלכלי של האומה בשל הירידה בילודה. התנהגותה נחשבה שערורייתית. היא נהגה לצאת לבד לביקורי בית והוטרדה ברחוב על ידי גברים. כשהתלוננה על כך פעם בפני שוטר אמר לה שהיא מביאה זאת על עצמה כי אינה יושבת בבית כמקובל. היא יזמה פעילויות רבות מעבר לפעילותה כרופאה: העבירה שיעורי בריאות לנשים צעירות, דיברה כנגד זנות, וכשזיהתה כי לנשים העובדות כמוכרות בחנויות יש בעיות רפואיות אופייניות בשל עמידה של 11 שעות ביום, יזמה חקיקה שחייבה את בעלי העסקים לאפשר להן לשבת.

אלטה ג'יקובס הייתה אישה קטנת קומה ועדינה למראה בצעירותה. קרל ויקטור גריטסן, סוחר תבואה הולנדי, מחוקק ורפורמטור, יצר עימה קשר לראשונה במכתב כשסיימה את לימודי הרפואה, כדי לברך אותה על ההישג. הוא יזם פגישה ראשונה איתה ב-1880, שנתיים אחר כך ונוצרה ביניהם חברות קרובה. הם רצו לגור יחד ללא נישואין אך הבינו כי צעד זה יעורר ביקורת קשה ולכן נמנעו מכך. הם נישאו רק ב-1892. היו להם יחסים שוויוניים ויצרניים שהעיב עליהם רק האובדן של תינוקם יום לאחר היוולדu.