ג'אגדיש צ'נדרה בוס,יום הולדת 158 לג׳אגדיש צ׳נדרה בוס

ג'אגדיש צ'נדרה בוס,יום הולדת 158 לג׳אגדיש צ׳נדרה בוס

ג'אגדיש צ'נדרה בוס,יום הולדת 158 לג׳אגדיש צ׳נדרה בוס

ג'אגדיש צ'נדרה בוס,יום הולדת 158 לג׳אגדיש צ׳נדרה בוס

סר ג'אגדיש צ'נדרה בּוֹס היה פיזיקאי, ביולוג, בוטנאי, ארכאולוג, וסופר מדע בדיוני בנגאלי. בוס היה חלוץ בפיתוח טכנולוגיית הרדיו ואופטיקת מיקרוגל, הרים תרומות משמעותיות לחקר הצומח, והניח את יסודות המדע הניסויי בהודו.

תאריך לידה: 30 בנובמבר 1858, Mymensingh, בנגלדש

תאריך פטירה: 23 בנובמבר 1937, Giridih, הודו

אישה: Abala Bose (1887–)

הורים: Bhagawan Chandra Bose, Bama Sundari Bose

השכלה: Hare School, St. Xavier's Collegiate School

סר ג'אגדיש צ'נדרה בּוֹס (Jagadish Chandra Bose; ‏ 30 בנובמבר 1858 - 23 בנובמבר 1937) היה פיזיקאי, ביולוג, בוטנאי, ארכאולוג, וסופר מדע בדיוני בנגאלי.

בוס היה חלוץ בפיתוח טכנולוגיית הרדיו ואופטיקת מיקרוגל, הרים תרומות משמעותיות לחקר הצומח, והניח את יסודות המדע הניסויי בהודו. ארגון IEEE הכתיר אותו כאחד מאבות חקר הרדיו.[1] המציא את הקרסקוגרף (מכשיר למדידת גדילה בצמחים). בוס אף נחשב אבי סוגת המדע הבדיוני בספרות הבנגאלית. מכתש על הירח קרוי על שמו.

בוס נולד בביקראמפור (כיום במחוז מונשיגאנג' ליד דאקה, בבנגלדש) בתקופת הראג' הבריטי, והתחנך במכללת קסייבייר הקדוש בקולקטה. משם המשיך ללימודי רפואה באוניברסיטת לונדון, אך לא הצליח להשלים את לימודי, עקב בעיות בריאות. במקום זאת, ערך מחקרים עם זוכה פרס נובל לורד ריילי באוניברסיטת קיימברידג', ואז שב להודו. שם הצטרף לסגל מכללת פרזידנסי באוניברסיטת קולקטה כפרופסור לפיזיקה. באותו מוסד, על אף אפליה גזעית והיעדר מימון מתאים, המשיך בוס במחקריו המדעיים, והגיע להישגים בחקר איתות אלחוטי, ואף היה הראשון להשתמש במוליכים למחצה לקליטת אותות רדיו. בוס לא ניסה להפיק רווח מסחרי מתגליותיו, אלא נתן להן פומבי כדי שאחרים יוכלו להמשיך את מחקריו.

בהמשך, חקר בוס בתחום הפיזיולוגיה של הצמח. הוא השתמש במכשיר הקרסקוגרף שהמציא, כדי למדוד תגובת צמחים לגירויים שונים, וכך הוכיח מדעית הקבלה בין רקמות צמחים ובעלי חיים. בוס התנגד לשיטת הפטנטים, אף שבלחץ עמיתיו הגיש בקשה לפטנט על אחת מהמצאותיו. מכשירי הרישום המדויקים שהמציא אפשרו לו להדגים יכולת חישה בצמחים, כשהראה רעידות בצמחים פגועים.

בין ספריו: "תגובה בחי ובלא-חי" (1902); ו"המנגנון העצבי בצומח" (1926).